מעבר לשבחים הגדולים של מעריצי ספרי הטיולים (אלה שחייבים חאבייר רוורט, הרבה יותר תכליתי, או מאוד תורו על כף), גבי מרטינז זה סופר אחר שגם מסוגל לעבור מהז'אנר הזה של גילוי מקומות בעולם ומנהגיהם, לכרוניקה טהורה או בדיה שלמה.
הדבר החשוב, הדבר המרוויח ביותר הוא לעבור מצד אחד למשנהו בחסד. במקרה של גבי מרטינז בקלילות הווירטואוזית של האותיות. וכך תמיד יש היכן לבחור והיכן לזהות מחבר אחר, תמוה ויצירתי במהותו כאשר היצירתיות מגלה דברים חדשים גם עבור המחבר.
השאלה היא ליצור מכל הספרות. אסוף עדות אמיתית ותן לה את המשלים הזה של הנרטיב האפי או הטראגי, הליווי שמגיע לכל חיים. או, מדוע לא להתחיל מאפס ולשקול בדיה שלמה לקראת רומן עם שאריות המספר המעודן הזה בכל ההיבטים.
3 הספרים המומלצים ביותר של גבי מרטינז
הגנות
הדבר הראשון שחשבתי עליו עם הספר הזה היה הסרט Shutter Island, עם די קפריו כחולה נפש שמתחבא בטירוף שלו כדי לא להתמודד עם המציאות האישית והמשפחתית האכזרית הסובבת אותו.
וזכרתי את הרומן הזה בגלל אותה נקודה של מודעות מוחלטת למחלת הנפש של האדם עצמו. קמילו הוא נוירולוג שנקלע לסחרור. הוא יודע שהוא מבולבל, מנותק, נפרש לאלוהים יודע כמה קפלים באישיותו. אולי קל יותר או פחות להכין אבחנה ולשייך טיפול תרופתי בפסיכיאטריה, אבל מה קורה כשהמטופל הוא הרופא עצמו?
תרופות לרפא אותך ipsum. רפא את עצמך, דיקטטור, אומר המשפט הלטיני. וזה המניע של הרומן הזה עם גוונים גדולים של מציאות הודות להתייחסות האמיתית שלו ספר ההגנות מוצג בפנינו התרחיש קורע הלב של האדם הלא מאוזן, במעבר בין המציאות לבין הפנטזיה הכואבת של טירוף. קמילו היה נוירולוג יוקרתי. עד שיום אחד לקה בהתפרצות ואף נהג באלימות כלפי משפחתו. הבעיה היא שלאבחנה הרשמית לא היה כל קשר למציאות המקרה שלו.
קבלתו הייתה תחילתו של הטיפול שלו עצמו, שלא היה מכוון לחוות דעת רפואיות רשמיות. התגברות על הטירוף ונלחמה בכל האבחנות החיצוניות, משימה מפרכת לה מתמסר קמילו בדרך המפותלת של ההחלמה. אבל הספר לא מדבר רק על קמילו, אלא גם על נסיבותיו כאיש מקצוע רפואי.
הרומן יוצא למצגת של מערכת הבריאות הספרדית, כל כך מוערכת ובו זמנית כל כך קורפורטיבית וסגורה בהזדמנויות רבות מדי. והרופא יכול לרפא את עצמו, כפי שמציין הביטוי הלטיני הטרנסצנדנטי. והסיפור הזה מלמד אותנו איך. ההשתקפות האמיתית של הרומן הזה היא המקרה של הנוירולוג דומינגו אסקודרו.
בעלי חיים בלתי נראים
נכון שלכל מקום יש את החיה הדמיונית שלו, המתממשת בלילות חזרה למכלאה של הרועה או משוטטות הדייג בערפל. חלקם שרדו עד היום בתפארת המיתוס הבינלאומי, מביגפוט ועד מפלצת לוך נס. אחרים מצטמצמים לקטנטנים מהעיירה האבודה.
בעלי חיים בלתי נראים הוא פרויקט העוסק בבעלי חיים מסתוריים, בין אם משום שהם שייכים לאגדות של מקומות שונים, כי הם כנראה נכחדו או כי כמעט בלתי אפשרי לאתר אותם. הספר מציע הרפתקה מילולית בכל אחת מהמצגות שלו, שבמהלכה נמשכים שובל של חיה סמלית בשטח שנחקר.
דרך היחסים שיש לתושבים עם אותה חיה, הדרך שלהם לטפל בה, לרדוף אחריה או לזכור אותה, הציבור יגלה לא רק גיאוגרפיה אלא גם דמיונה של חברה. סיבוב סביב רעיון הטיול, כל פרק מציג מתח על ידי הצעת הרפתקה מילולית שבה קוראים, מטיילים פוטנציאליים, יוצאים בחיפוש אחר מטרה: חיה.
שינוי של ממש. חזרה למוצא בארץ הרועים
באמצע החורף, מתגוררת גבי מרטינס כשוליה של רועה צאן בסיביר אקסטרמדורה כדי לחוות את אורח החיים שאמה הכירה בילדותה. שם הוא שוכן במקלט ללא חימום או מים זורמים, ומטפל ביותר מארבע מאות כבשים. עד מהרה הוא פוגש את תושבי האזור ומתחיל לשקוע בדרכי ההבנה השונות של הכפר. אז אתה מחליט להתמודד עם שינוי גדול עוד יותר. לבד.
באמצעות חוויה רדיקלית, ספר זה מעורר את המודעות הסביבתית שלנו, מחבר אותנו עם אלה שקדמו לנו ועוזר לנו להבין את ההווה שלנו כדי להפוך אותו לאורח חיים פשוט יותר, בהרמוניה עם הטבע. גבי מרטינז ממיר את הז'אנר של כתיבת טבע בספרות גבוהה בדפים אלה שהם הכרוניקה של למידה עצמית.
מורשתו של איש תקשורת וחובב טבע נלהב כמו פליקס רודריגס דה לה פואנטה, השפעות שינויי האקלים על הסביבה והתנגדות הרואית של מי שמציע צורות ייצור בת קיימא הן חלק מהמפתחות לסיפור זה שיצא מהשטח עצמו. קריאה זו הפונה לחושים מקרבת אותנו לחקלאים, לרועים, לאקולוגים, לגברים ולנשים המתגוררים באזור טבעי לא ידוע של הגיאוגרפיה הספרדית.
