העולם שלנו מלא חיים, למרות הכל, מאת נטפליקס.

הסרט הזה... 12 קופים... עם ברוס וויליס לבקר במה שנותר מהעולם לאחר האסון. השילוב המוזר של פראיות וציוויליזציה כעולמות הדו-קיום ביקומים מקבילים.

ב-12 קופים החיות הופיעו מסתובבות בחופשיות בערים השוממות, והוסבו לגן עדן למינים שאינם בני אדם. כאן זה לא מגיע לקיצוניות הזאת, אבל הגישה, התערובת, מטרידה כאילו מישורים זמניים חפפו כדי להיות מודעים להבדלים המטרידים. בין כדור הארץ שיכול להיות לבין מה שבסופו של דבר הכנו ממנו.

ועכשיו צועדים על קרקע מוצקה יותר, חוזרים למציאות מוחשית..., בואו ניקח בחשבון את אזור ההדרה של צ'רנוביל. שם גם בעלי חיים משחזרים מרחבים בלתי ראויים למגורים עם מינימום ביטחון לציביליזציה שלנו. פרדוקסים משני צידי החיים מובנים בצורה שונה מאוד מהפריזמה של האדם ולכל דבר אחר.

בין בדיה למציאות. זה הרעיון של הסדרה הזו להראות כמה מהשינויים הנוכחיים תואמים למה שהוא אנתרופוצנטרי, וכמה זה פשוט ההתפתחות החומרית של תיאוריות אבולוציוניות. אבולוציה שאנחנו פשוט יכולים להתפעל ממנה כשההסתגלות דוחפת את כולנו, בני אדם ובעלי חיים.

דו קיום קשה כרגע. נישואי נוחות שבהם בסופו של דבר יש התעללות, ניצול משאבים... ובכל זאת זעקת התקווה הזו הפכה לפאר אור-קולי.

הקול של קייט בלאנשט משמש כמדריך בגרסה המקורית. עדיף להשאיר את זה ככה כדי ליהנות הרבה מהקסם של הסדרה. כי לא תמיד צריך להבין הכל. וגם בלי לדעת אנגלית, רעיונות מובנים לפי הטיית הקול, לפי ההפוגות והעליות בטון. מוזיקה, כמו תמיד, מעוררת את הגישה למושגים הגובלים ברוחני. המפגש המיוחל עם הטבע כחברים בו, לא כמנצליו חסרי התחשבות.

הסרט התיעודי כולו, בחלק ההקלטה הסדרתי לחלוטין, הוא ויזואלי ויזואלי ללא בזבוז. תמונות שנגנבו מהעולם של היום, מכוכב הלכת שאולי דועך או שפשוט לוקח את הזמן להיוולד מחדש. העניין הוא להצביע על המצפון, אולי לא כל כך כדי להציל את כדור הארץ, אלא לשקול את הפריבילגיה שהייתה לנו לכבוש את המרחב הקסום הזה. בין אם זו עבודת אלוהים או צירוף מקרים מוחלט.