שגם להיסטוריה כמדע לכאורה יש חלקים מהגרה מאושרת שוב על ידי העובדה שדווקא היסטוריון כמו הררי התגלה כאחד המסאים הנוכחיים המוכרים ביותר על הופעתה ונתיבותיה של הציביליזציה שלנו. כי הררי נע בין ודאויות, כן, אבל מתנער כדי להשיג פירות חדשים שאפשר לבנות עליהם תודעה כללית.
אין ספק שהכותב הזה שבקושי עולה על 40 הצליח לפגוע במפתח ההתעלות והתקשורת האינטלקטואלית מאז אותו פתיחת ההיסטוריון במקצועו חושף גישות תפורות לחלוטין בביקורת הסוקרת ומשערת במדויק למטרות הפצה לתרום מושג חדש הנוגע להתחלותינו, למקורות האבולוציה שלקחה אותנו לכאן מבלי לשלול היבטים כמו סיכוי.
דווקא ההגעה לידע השוכן מאזורים שונים הטובלים בהם מקור הציוויליזציה שלנו וההיבטים המשלימים השונים של האנתרופולוגיה שהובנו כמדע מאחד הפכו את הררי לאחד החוקרים הנחשבים ביותר בחיפוש אחר המפתחות למה שבנינו.
אבל מה שהכי ריתק קוראי הררי זה החלק המכריע ביותר שלו, זה שממשיך לשקול איזו אבולוציה ואיזו אינבולוציה עשויה להיות במחשבה הנוכחית כמורשת הסופית של כל כך הרבה התקדמות, קונפליקטים, מהפכות ואפילו של הפילוסופיה שבה האמונות המנסות לקיים. ניתן להכניס את המרחבים האינדיבידואליים ביותר של האדם. הררי כבר כתב ספרים רבים, אבל יש שלושה שהגדילו את תהילתו הבינלאומית.
3 הספרים המומלצים ביותר מאת יובל נח הררי
ספיינס. מבעלי חיים לאלים
על שמו של ספר זה נידון זה עתה "היסטוריה קצרה של האנושות". המחבר כבר גוזר מתוך נספח זה את כוונתו לקראת הבהרה, לקראת פירוט אידיאולוגיה שניתן לפרוס במחקרים נרחבים בהרבה.
אבל השאלה היא לצחצח כדי שהגילוי הזה ייעשה בידור המחשה. לאחרונה דיברנו על הספר «הניאנדרטלי האחרון»רומן המתייחס לאותם ימים אפלים של הקפיצה האבולוציונית הגדולה האחרונה של המינים שלנו. וגם אנטוניו פרס הנארס הוא כתב סאגה משלו בנושא.
סאפיינס נמצאים באופנה והררי מביא את הצד הריאליסטי ביותר שאפשר להתקרב אליו כדי להישאר על הפלנטה הזו. הכרך הוא עדיין רק פרשנות נוספת, אבל דווקא הסגנון וההמצאה של הררי הם שהופכים את היצירה הזו לאחד היסודות לאותה פרשנות שיש לכל תלמיד בן קדמון להתייחס אליה.
סאפיינס הוא ההתחלה של הכל, ממנו הגענו לתמהיל הנוכחי ועל סמך ההבדלים האבולוציוניים שלהם ניתן היה לתסריט את גורלנו. נראה שההתגברות היא אחת מהנחות היסוד, העובדה הדיפרנציאלית שאפשרה לסאפיינס הראשונים לגבור על שאר בני האדם ולהגיע להיום שלנו ולתחזיות המחר שלנו. רק שמרכיב זה של שיפור מבוסס על היבטים שאינם תמיד ראויים לשבח: שאפתנות, רצון שנעשה בר-קיימא...
כל זה לא תמיד תואם את אידיאל האושר שעשה את דרכו גם כשצברנו מודעות. מה שאנחנו ומה שאנחנו באים לעשות עם העולם הזה קשור ישירות לאותם פרוטומנים שהצליחו למלוך על פני כדור הארץ לפני עשרות אלפי שנים.
21 שיעורים למאה ה -XNUMX
ללא ספק, ההערות שפורטו בעבודתו הקודמת Sapiens, שהתפשטה כאש בשדה קוצים ברחבי העולם, עוררו עניין מופרז בחשיבותה של מחשבה זו לנוכח מצב הציוויליזציה הנוכחי שלנו. האתגרים המפורסמים העומדים בפנינו מבוססים על מידת היכולת שלנו לחניה, עד לנקודה סבירה יותר, השאיפה שלנו.
כי באופן כללי מה שאנחנו רוצים להשיג מצביע לפעמים על כלום, על ריקנות, על תפארת החומרנות חסרת ההשפעה. וזו סתירה ברורה מאוד למה שגורלנו יכול היה לחזות כאשר הזינוק האבולוציוני של סאפיינס התגלה ככוח האינטליגנציה נגד הכוח.
נסה להבהיר כיצד אנו יותר ממה שאנחנו. כי בעבודה זו מתגלה חלק גדול מהטעיה שהוגים רבים אחרים כבר ציפו ממנה מלתוס למעלה ג'ורג' אורוול. סופרים שאנו סומכים עליהם פחות מאדם סמית שכמו משיח חדש הודיע כי שגשוג כלכלי בידי אמביציה הוא המערכות ההוגנות ביותר.
אני לא יודע אם מדובר בביקורת על הליברליזם הכלכלי, אבל לפחות הצללים שלו, משתרעים על היבטים כמו פוסט-אמת, סיסמאות אושר, מוסר כפול, חוסר איזון כלכלי בין עולם אחד לשני בתוך אותו עולם ואפילו הפחד שהוטבע להבין שהרווחה כביכול מוענקת עלולה להיות בסיכון.
אלוהים הומו
מאז שהיוונים הכירו לנו את האלים למחצה, הרצון הבלתי אפשרי של הנצח עמד כהבל הגדול ביותר של האדם. הדרך להנציח את עצמנו כאלים חדשים היא על ידי איסוף סחורות נוספות, להצליח, להשאיר את חותמנו בעולם תחרותי יותר ויותר. שוב העבודה הזו מתחילה מהמהומה הגדולה של סאפיינס.
כפי שראינו בחלקו, פירוט ה"היסטוריה הקצרה של האנושות "שאיתו תחומה היצירה נתן הרבה יותר. וכל השאר הם המשכים שממשיכים לספק את עושרו האינפורמטיבי של המחבר הבלתי נדלה הזה.
במקרה זה אנו מתייחסים לעתיד, לקץ המוות ולדו-קיום עם אינטליגנציות שנוצרו בדמותנו ובדמותנו, רק באמצעות השלכה אלגוריתמית שתתגבר על מגבלותינו ובסופו של דבר תשלוט עבורנו, תתייחס לרצוננו. דיבור על העתיד תמיד היה נקודה טראגית שסוף סוף התגברה במחקרים קודמים תוך ביצוע איזונים בלתי אפשריים. במילים אחרות, תמיד הצלחנו להתגבר על עצמנו.
אבל הפעם נראה שאולי הוא רציני. עם עבודה בידיים של אוטומטונים שניחנו באינטליגנציה מלאה שיכולה להציג את עצמם כמרכיב משבש של האבולוציה שלנו. אולי היצירתיות וההומניסטי, כאלמנט מבדל, הם המפלט האחרון...
ספרים מומלצים נוספים מאת יובל נח הררי
Nexus: היסטוריה קצרה של רשתות מידע מתקופת האבן ועד AI
הררי אינו חושש מהמחשבה השאפתנית ביותר, מהבהירות המסמאת כאשר הפוקוס מושם על המהות הסותרת של האנושות. שואפים לנצח מובטח שלאט לאט נראה יותר כמו צל בלבד, מבינים את הסיבה האפסית כמעט לכל דבר... ובכל זאת יש לדבר את הקסם שלו. לשאריות הספקות שעלולים להישאר, להגעתה של אותה מחשבה עתיקה השומרת על ודאויות ועבדות ישנות לסוגים אחרים של גישות פחות רציונליות.
ב-Nexus, הררי בוחן את האנושות מנקודת המבט הרחבה של ההיסטוריה כדי לנתח כיצד רשתות מידע יצרו את עולמנו ולא הפכו אותו. במהלך 100.000 השנים האחרונות, אנו הסאפיינים צברנו כוח עצום. אבל, למרות כל הגילויים, ההמצאות וההישגים, אנו עומדים כעת בפני משבר קיומי: העולם נמצא על סף קריסה אקולוגית, מידע מוטעה בשפע ואנחנו צועדים לקראת עידן הבינה המלאכותית. עם כל הדרך קדימה, למה? האם מין הרס עצמי?
בהסתמך על מערך מרתק של דוגמאות היסטוריות, מתקופת האבן, דרך התנ"ך, דרך ציד המכשפות המודרני המוקדם, ועד סטליניזם ונאציזם ועד תחיית הפופוליזם היום, הררי מציע לנו מסגרת חושפנית לחקור את היחסים המורכבים הקיימים. בין מידע ואמת, בירוקרטיה ומיתולוגיה, לבין חוכמה וכוח.
בוחן כיצד חברות ומערכות פוליטיות שונות השתמשו במידע כדי להשיג את מטרותיהן ולהטיל סדר, לטוב ולרע. וזה מעלה את הבחירות הדחופות שעומדות בפנינו היום, כאשר אינטליגנציה לא אנושית מאיימת על עצם קיומנו.
מידע אינו העיקרון הפעיל של האמת; וגם לא נשק פשוט. Nexus בוחן את דרך הביניים מלאת התקווה בין הקצוות הללו.
בלתי ניתן לעצירה: יומן כיצד כבשנו את כדור הארץ
בשלב זה, ייתכן שהאבולוציה אינה דבר להתגאות בו. הוכח שהמראות שלנו אינם מראות לטווח ארוך. וכשהכוכב הכחול מאבד צבע, עניין האינטליגנציה כערך העליון, מפסיק להיות הגיוני. אבל היו זמנים שבהם הכל הצביע היטב בתוך חוק טבע שלא הולך עם חצאי מדדים במונחים של ברירה ודומיננטיות...
הידעתם שלכל בני האדם יש כוח על? מהסוואנה של אפריקה ועד כיפות הקרח הקוטביות של גרינלנד, אנו בני האדם שולטים בכוכב הלכת כדור הארץ. אבל איך השגנו את זה? אריות חזקים מאיתנו, דולפינים שוחים טוב יותר, ואין לנו כנפיים!
דרך המסע המרגש הזה של מיליוני שנים, תגלו מהי כוח העל הזה שהופך אותנו לבלתי ניתנים לעצירה. מי אמר שההיסטוריה של האנושות משעממת? גמדים, נחשים ענקיים, רוח האריה הגדול, אצבע של ילדה שחיה לפני 50.000 שנה... גלו את מסתורי מוצא האנושות והתעמקו בהרפתקה אפית ואמיתית: שלנו, זו של כל בני האדם.
