בשנת 2004 הם ראיינו אותי בהראלדו דה ארגון לשחרור אחד הרומנים שלי. כל כך התרגשתי מההבטחה לכריכה אחורית של עמוד מלא. אז באתי ופגשתי בחור צעיר סרחיו דל מולינו, con su grabadora, su boli y su cuaderno. A puerta cerrada en un cuartucho, aquella lánguida entrevista de encargo inapetente acabó, como suele ocurrir en esos casos en los que el personaje no es el ídolo del periodista de turno, como un frío encargo.
כן, הילד הזה, קצת יותר צעיר ממני, לא בדיוק נראה כמו שמחת הגן. אני מניח בגלל שהוא התחיל את מקצועו כעיתונאי, או בגלל שלא התחשק לו לראיין סופר מינדונדי כמוני, או בגלל שהוא היה הנגאובר, או סתם.
העניין הוא שכאשר סרג'יו התחיל עם השאלות שלו, ההקדמות שלו, האסוציאציות שלו וכן הלאה, כבר גיליתי שהוא יודע הרבה על ספרות. העובדה היא שהכריכה האחורית ההיא של סופר בהתהוות תמיד הקלה עליי לזכור את שמו ואת פניו כעיתונאי צעיר, הנגאבר או מקצועי לחלוטין, בהתאם לפרדיגמת העיתונאי שכל אחד מהם מעורר.
עברו לא מעט שנים וכעת הוא זה שעובר הרבה יותר ראיונות פה ושם, עם עיתונאים פחות או יותר קשים לדון ביצירה ספרותית שכבר מוכרת בגלוי. אז היום תורי לסקור את הספרים של המחבר שאני מחשיב כמיטב יצירתו.
3 הספרים המומלצים ביותר מאת סרחיו דל מולינו
גרמנים
La Historia no existe. Es algo así como una abstracción, una línea temporal cargada de adornos del imaginario humano que estructura en épocas. La cuestión es apuntar a las intrahistorias. Pequeños pasos por el mundo de vidas intensas que componen anécdotas que acaban transformando.
Sergio del Molino se ha entregado a esa causa de reverdecer una pequeña gran historia que sustenta muchos otros devenir más populares, más divulgados como pasajes históricos de primero orden. Pero la realidad tiene ese sustrato תנאי בל יעבור, ese suelo donde hacen pie todas las circunstancias que, de una u otra forma, parten de puntos ignotos, de kilómetros cero tan fantásticos como este.
En 1916, en plena Primera Guerra Mundial, llegan a Cádiz dos barcos con más de seiscientos alemanes provenientes de Camerún. Se han entregado en la frontera guineana a las autoridades coloniales por ser España país neutral. Se instalarán, entre otros sitios, en Zaragoza y formarán allí una pequeña comunidad que ya no volverá a Alemania.
Entre ellos estaba el bisabuelo de Eva y Fede, quienes, casi un siglo después, se encuentran en el cementerio alemán de Zaragoza en el entierro de Gabi, su hermano mayor. Junto con su padre, son los últimos supervivientes de los Schuster, una familia que llegó a formar un importante negocio de alimentación. Pero en los tiempos que corren el pasado siempre puede regresar para levantar ampollas.
Con una intriga que crece página a página, Los alemanes trata uno de los episodios más vergonzosos y menos purgados de la historia de España: cómo los nazis refugiados aquí en un retiro dorado activaron el neonazismo en Alemania. Con sutileza alumbra el infierno que puede llegar a ser, en ocasiones, la familia, y deja en el aire dos preguntas incómodas: ¿Cuándo caducan las culpas de los padres? ¿Llega hasta los hijos la obligación de redimirlas?
השעה הסגולה
אם יש ספר של מחבר זה החורג מהספרותי כדי להגיע למימד אנושי גדול בהרבה, ללא ספק זהו. לשרוד ילד זו עובדה נגד הטבע, האירועים האכזריים ביותר להגיון ותחושה אנושית.
אינני יכול לדמיין כאבא מה פירוש הדבר לאבד את הקשר הזה לא רק באהבה הנאמנה ביותר אלא ברעיון העתיד. משהו חייב להישבר בפנים כשדבר כזה קורה.
וכתיבת ספר לילד שאינו נמצא צריכה להיות תרגיל שאי אפשר לתאר לקראת תרופה בלתי אפשרית, לקראת הקלה מינימלית או בחיפוש אחר הפלסבו הטרנסצנדנטי של מה שנכתב, כמו דפים שיימשכו בזמן שהיה שייך יותר ל בנו של הסופר המדובר. (אני בהחלט מכיר יותר ממי שהתמודד עם משימה זו של כתיבה, פעילות בודדת שבה יש כלשהי, אפילו יותר נוכח היעדרות של הדים כה עמוקים).
כמובן שאי אפשר להתעמק ביסודות המנחים נרטיב כזה, אבל האמת היא שאותה שעה סגולה, המתפתחת בין האבל לבין הצורך להישרדות, מוצאת בעמודים הראשונים שלה הקדמה רפלקטיבית שמעגלת את ההיסטוריה של אי וודאות לפני המוות הבלתי נמנע והנחת הגעתו הסופית.
זה להתחיל לקרוא ולהתמודד עם הכנות של שפה הפוגעת בין מטפורות לשאלות רטוריות שמתנגשות עם הגורלים האכזריים ביותר.
ספרד הריקה
ברומאן שלו מה לאף אחד לא אכפת, ותחת עבודת חקירה גדולה המובנת בשפע הפרטים, הציע סרחיו דל מולינו תרחיש בין הנימוסים לבין הסאטיריות.
במאמר זה הוא מציל את הרעיון הזה של ספרד שתחת הדיקטטורה הייתה מנוגדת מבחינה חברתית ומוסרית, אך במהותה חזרה על הבריחה מהכפר לעירוני, והפכה את העיירות לחלקים אפלים של באר דמוגרפית שקשה היה להתאושש. אפקט הנדידה של עזיבת העיירות נמשך עד היום, למרות האפשרויות הגדולות של קישוריות לכל סוגיות.
הניתוח של ספר זה מניח את היסודות להבנת גודל הירידה ההפוך שהופך חלק מהאזורים הפנימיים למדבריות ציוויליזציה אמיתיים.
לדקדנס יכול להיות גם הקסם שלה, ושספרד הריקה הזאת נתנה הרבה מעצמה כדי לחבר דמיון ספרותי ואפילו קולנועי, שבניגוד למציאות העירונית האחרת. אבל המציאות העכשווית העגומה היא שנראה שספרד הריקה לא נותנת יותר מעצמה.
ספרים מומלצים נוספים מאת סרג'יו דל מולינו
מראה הדג
ספרד הריקה, ספרו הקודם של סרחיו דל מולינו, הציג בפנינו נקודת מבט הרוסה, לא הורסת, על התפתחותה של מדינה שעברה מסבל כלכלי לסוג של אומללות מוסרית.
ואני מדגיש את נקודת המבט ההרוסה כי יציאת האנשים מהעיירות לעיר התרחשה באינרציה עיוורת, כמו זו של החמור והגזר ... ופתאום, מהבוץ הזה, הבוץ הזה מגיע.
ספרד הריקה הציגה בפנינו את דמותו של אנטוניו ארמיאונה, פרופסור לפילוסופיה המורכב מהסתירות של החיים ועומד לצאת מהפורום של העולם הזה. ממנו הסתעף החיבור המיתולוגי הזה שיצא בשנה שעברה.
ובכן, זה פתאום, בחדש הזה ספר מראה הדג, אנטוניו אראמייונה חוזר לחיים הספרותיים עם בולטות רבה יותר. תורתו של המורה על יושרה, התקדמות, הצורך לתבוע תמיד את הבלתי הוגן והכבוד לעצמו, מתאימות באופן מושלם למרחב אוטוביוגרפי של המחבר.
הנוער הוא מה שיש להם, ספוג בכל אותם עקרונות טובים שהעביר האדם המתאים, מונע על ידי קצת יותר מהשכל הישר, הכבוד והאמת שלהם בסופו של דבר מוטבעת במציאות שמחכה לבגרות שכבר הופנתה לעבר קונבנציונאליזם ואופורטוניזם שלה.
בסופו של דבר יש נקודה של הכרה בבגידה שאמורה לצמוח ולהתבגר. כל מה שהוסכם בדם בנעורים מסתיים במריחה של דיו רטוב על דפי הספרים שלנו. תמיד יש כעס, והתפיסה שבכל רגע, אם המזל יתערב, נחזור להיות בין השאר כל מה שהיינו.
גונזלס מסוים
ארבעים שנה חלפו מאז הניצחון הראשון של המפלגה הסוציאליסטית בבחירות הכלליות (אוקטובר 1982) ועלייתו לשלטון של עורך דין סבילאי צעיר, פליפה גונזלס, שבשנת 2022 הגיע לגיל שמונים.
גונזלס מסוים מספר רגע מכריע בהיסטוריה של ספרד: המעבר, בעקבות החוט הביוגרפי של גיבורו הגדול. דמותו של פליפה גונזלס היא עמוד השדרה של הסיפור, אבל המוקד שלו הוא ספרד שעוברת תוך פחות מדור מההמונים ומהמפלגה היחידה לדמוקרטיה מתקדמת ואינטגרציה אירופאית מלאה. ביוגרפיה מתועדת עם עדויות ממקור ראשון, כרוניקות, ספריית עיתונים ודופק של קריין שסיפר היום לספרד כמו אף אחד אחר.
תגובה אחת על "שלושת הספרים הטובים ביותר מאת סרג'יו דל מולינו"