שלושת הספרים הטובים ביותר של צ'זארה פאבסה

היעלמותו המוקדמת של פאבזה הפך אותו לאותו מיתוס שהפך למחבר פולחן שלו עד איטלו קאלווינו bebió para su prolífica obra. No hay obra poética más intensa que la de quien decide finalmente hacer mutis por el foro antes de que llegue su hora. El Pavese creativo convivía con esa latencia destructiva, haciendo una vez más entendible la coexistencia de los polos opuestos en una misma alma. Más que nada porque en ocasiones el ser humano es como un círculo en el que un extremo es tan solo la continuidad de su extremo opuesto.

Pero más allá de esos poemas desgarrados, como sus versos publicados póstumamente «vendrá la muerte y tendrá tus ojos» que hasta en el último momento aportan una estética romántica ante la oscuridad existencial, Pavese también escribió unas buenas novelas que consiguen combinar la estética primorosa del poeta con un mayor peso existencial en unos personajes casi siempre desubicados, en busca de esencias y quimeras entre lo mundano.

כך, קרא רומן מאת פבזה es disfrutar en varios aspectos de las propias contradicciones del autor. Por momentos los escenarios adquieren una sonoridad lírica para poco después sumergirnos en una prosa dura, en el resquemor del narrador que se siente fuera de sitio, derrotado, vencido por el tiempo…

3 הספרים המומלצים ביותר של צ'זארה פבזה

הירח והמדורות

הגרוע ביותר במלנכוליה היה עבור פאבס שחזר למקומות שבהם הוא שמח, עם הרושם הסובייקטיבי הזה, חזק הרבה יותר מכל הנסיבות האמיתיות, הציג בפנינו פבס בסיפור זה התמוטטות של האדם המקביל לכל סביבתו של אתמול, משתנה בחובה.

Vivir en el ayer conlleva siempre un visado demasiado caro hacia la nostalgia perpetua. Pavese era ese escritor lúcido que parece llegar anticipadamente al tiempo de los recuerdos y la vejez en los que ya no hay futuro. Sin embargo, para cualquier lector esa intensa melancolía sirve para un disfrute excepcional.

היוצרים מבטיחים כי עצב הוא השלב הטוב ביותר ליצירה. פאבס מאשר זאת עם אותה חזרה לעיירה של הסיפור הזה, שם המספר לא מוצא דבר ממה שהיה ולכן הוא מגלה את עצמו מחוץ למקום, נידון לתאר את יופיו של הדקדנס.

מכיוון שהנחת התבוסה וחוסר האפשרות של ישות מתמדת, אפילו נופי הטבע, שנותרו, מצביעים על חוסר האפשרות להיפגש מחדש עם מהותו של המספר. חיים, מסע ... סמלים לעבר טרומפ ל'אויל מתמשך שהמספר לעולם לא יוכל לסיים את ביטולו.

הסיפורים

מכיוון שקלווין הגדול הבין שפאבס הוא אחד ההתייחסויות הראשונות שלו, לעולם לא מזיק לבקר שוב בכרך הזה עם סיפורים ומחשבות על המיתוס של פאבס.

סכום של סיפורים על עמדות כלפי החיים שיש לכל אחד, עם התעלומות שעבור פאבס הטבעיות שבה כל אחד קיבל על עצמו את ייעודו.

Recreaciones en esos detalles cotidianos en los que el observador común apenas acierta a a una mínima descripción y donde alguien como Pavese encuentra un universo sobre el que desarrollar cada movimiento, cada forma de mirar, encadenando el instante a la eternidad.

כפי שקראתי בזמנו, מדובר על פיסות חיים, עם הרושם הקסום ההוא, שבזוהר התמצית של פייבס, הרבה יותר נלמד מאותו יקום סובייקטיבי שאנו מחברים עם כל אחת מההתערבויות המינימליות שלנו על הבמה שהיא העולם ...

לה פלאיה

Suele ocurrir que muchos de los escritores existenciales fijan en su entorno más cercano sus odiseas de lo cotidiano, de la supervivencia heroica, a lo Ulises, frente a la adversidad que puede llegar a ser para ellos el mero hecho de vivir como sobrevivir.

פאבזה לקח את התרחיש של פיימונטה וטורינו כדי לחשוף את האיזון הזה בין המקומי לאנושי האוניברסלי. מדרום לפיימונטה, ליגוריה וגנואה המרתקת נשקפים נופים לאותו ערס סוסה נצחי.

Y en el camino entre unos y otros lugares conocemos a Doro y Clecia. Él es el piamontés inmutable, ella es tan variable como el viaje emprendido. Pero ambos, con sus particulares tentáculos vitales, abordan la futilidad de su existencia, entregándose al tedio en espera de un cambio de rumbo que nunca llega…