קשה למצוא חידושים נושאיים במחצבה ספרותית פורה כמו זו הנורדית בהיבט שלה בז'אנר הנואר. עד שאתה נתקל ג'נס לפידוס.
סופר שוודי זה מספר את סיפוריו על הטרילוגיה השחורה של שטוקהולם תמיד מהצד השני, מנקודת המבט של האנטי -גיבורים, תוך ניצול העמימות שהנרטיב הזה מעניק בו הטשטוש והרע מתערערים באמצעות דמויות המשלבות בהזדמנויות רבות קודים משני הצדדים, המבקשות את הזדהות הקריאה הייחודית גם עם הכי שובב.
כמובן שההבדל הזה מסופרים נורדיים אחרים אינו הבדל חדש לגמרי. מביט מעבר לאגם ג'יימס אלרוי הוא מתרגל מאז הופעתו הספרותית המבריקה לפני עשרות שנים, באותם שנות ה -80 המסוכנות של פרברי ארצות הברית.
מסירותו של ינס לפידוס למשפט הפלילי ישמש השראה לרומנים שלו, שלמרות שהם עדיין לא מהווים ביבליוגרפיה נרחבת מאוד, כן מצביעים על ההמשכיות שרבים מעריציו החדשים מצפים לה.
שלושת הרומנים הטובים ביותר של ג'נס לפידוס:
כסף קל
הרומן הראשון שלו בטרילוגיה מעבה את הידע שלו על עולם הפשע מנקודת המבט שלו כעורך דין. הגולמיות הריאליסטית שלו הצליחה לרתק קוראים רבים מהז'אנר הזה. הקוקאין, השוק שלו, החדרתו לכל שכבה חברתית דרך כל מיני תחבולות... והדמויות שחיות ישירות סביבו, מעין עולם תחתון שמזין את המציאות של הסם היקר.
עד ששני החללים נפגשים. דמויות כמו חורחה, סוחר, מראדו, רוצח רוצח או ג'יי.וו, רוצח עולם ללא מודעות לסיכון... כולם אנטי-גיבורים מעניינים שהסופר מזמין אותנו להזדהות איתם. בסופו של יום, הם טיפוסים סותרים, מסוגלים לכל הגרוע מכל ועם זאת מואנשים על סמך היבטים שבהם כולנו יכולים לראות את עצמנו משתקפים.
אנטי -גיבורים מסוג זה מחפשים את נקמתם המיוחדת בין חברה מורדמת, צדק המסתכל הצידה ובין רחוב הקובע חוקים משלו לכל מי שרוצה לאכלס את תחומיו.
חיי מותרות
למרות שהדבר הטבעי הוא לבצע את כל הסאגה בסדר כרונולוגי, במקרה זה הפרק האחרון נראה הרבה יותר טוב מהשני, כך שאין לי ברירה אלא לתת לו את מדליית הכסף.
הדמויות של חורחה וג'ייוו מופיעות כאן כמגרדות מחייהן, כשהכמיהה הישנה לחיים טובים יותר נמחצת מהנסיבות.
אבל זה רק שקט צ'יצ'ה. העז תמיד נמשכת אל ההרים, ושתי ציפורי הפשע האלה ימצאו בקרוב שבילים חדשים בהתרחשויות הפליליות שלהן, בכדי להגיע לחיי המותרות המשתחררים ממפגעים ומוסר ומוקפים ברעות ונהנתנות.
התקיפה בכוח השאול נראה הפתרון הטוב ביותר לא תמיד להיות אלה שמשלמים את מחיר העסקה ברמת הרחוב. עלילה בקצב מהיר על קצה ההצלחה או הכישלון, תמיד בהתחשב בכך שהביניים הם תהליך מעל לכל החוקים.
לעולם אל תזיין אותה
כותרת שנשמעת כמו הפילוסופיה של כל אותן הדמויות משטוקהולם התחתונה, לא בסיס גיאוגרפי אלא מרחב פרברי עמוק שבו כל אלה שניסו כסף קל מבלי למצוא אותו ואלו שגילו את החיים כתבוסה מתמשכת מתקיימים בדום דרמטי. ובין כל אותם זומבים בעיר הגדולה, בסופו של דבר מאפיה יוגוסלבית שולטת בנפשם.
שפת העולם התחתון, המוכרת היטב למחבר, גולשת לתוך הסיפור עם אותו ריאליזם מוחלט שרק חיקוי לשוני מקנה.
הבעיה היא שהדמויות הנכחשות האלה, הנשלטות על ידי סוגים אחרים של מצפון של מאפיות מאורגנות יכולות בסופו של דבר להוות בעיה, בעיה אמיתית בסדר גודל שלא ניתן לחישוב. הסתכלות לא יכולה אף פעם להיות הפתרון.
