כולנו חשבנו כך הילד הזה תלמה ולואיז הוא הגיע לקולנוע לתפקידים משניים שבהם יכול היה להשוויץ בכף ידו ולקרוץ בעיניו (בזו אחר זו). אבל הילד בן העשרים התמיד בייעוד המשחק שלו (שהוא פיתח הרבה לפני תלמה ולואיז) ולמרות שהקסם שלו טורף לפעמים את הדמויות שלו, פיט חצב את גורלו של שחקן גדול שמציב אותו. היום בשיא ההוליוודי ביותר.
באחת הפעמים קראתי אנקדוטה על בחורה, שבהיותה משועממת בבית, יצאה לשתות משהו במהלך ה-SEMINCI בויאדוליד, כדי בסופו של דבר להצליף בראד פיט על סף הבקיעה הפרשנית. זו הייתה שנת 1991 ומבחינתה הגוסטירינין נשאר כשהיא רואה אותו באינסוף תפקידיו עם ההפקות הכי יקרות ותחת הכיוונים הטובים בעולם.
מלבד סקרנות, ללא ספק, אנו מוצאים את היורש הזה של פול ניומן תחילה ורוברט רדפורד מאוחר יותר. כוכבי קולנוע עכשיו בצבע, שהמשיכה הבלתי ניתנת לערעור שלהם מצאה תמיכה בדמויותיהם. הנה, הבחירה שלי בסרטי "בלאס פיט" הטובים ביותר, כפי שאבי מכנה זאת...
3 סרטי בראד פיט המומלצים ביותר
הסיפור המופלא של בנג'מין באטן
זמין בכל אחת מהפלטפורמות הבאות:אין ספק שהתפקיד הזה נעשה עבור בראד פיט. כי לעלילה יש משהו כמו אלגוריה על הנעורים האינסופיים הנכספים והבלתי ניתנים להשגה, כמו גם היופי הבלתי עביר של אופייה הארעי (וכמובן שלג'ורדי הורטאדו יש את האחד שלו בכל הנוגע לאריכות ימים אבל הוא לא עמד בקנה אחד עם ההנחה השנייה...).
ברעיון זה של החיים כגישה מעורפלת, עליו הוא כבר הצביע קינו כשהוא אמר שצריך להתחיל ישנים ולסיים באורגזמה חסרת מעצורים, בראד פיט מצליח לממש את זה עם עתידו הבלתי מעורער, מתוך הנחה שהוא הולך נגד הזרם ושמות הקדושים גדול עוד יותר.
כי את רגעי השיא, בחיים השזורים זה בזה ברגעים של שפע, תמיד אפשר לעשות אידיאליזציה בזמן ההמתנה להזדמנות שנייה. אבל במקרה של בנג'מין ודייזי הכל נשכח במקרה, לקבל תבוסות אפילו יותר קשות מאלה שמעניק המעבר הטבעי בעולם הזה.
בבימוי הפנטסטי הזה שמגיע בסופו של דבר למושגים טרנסצנדנטליים, בנג'מין באטון מצליח לגרום לנו להאמין שמתנותיו האפולוניות הן קללה שממנה ניתן לחלץ עוד חזון חיים שבו פחדי המוות שמציינים אותנו, באופן ישיר או תחתון בין כל מסגרת שלנו. ימים, הם לא יותר מאשר ציפייה לאותו דבר שעתיד להיוולד ורגעים לפני כן לא להתקיים.
החיים הם אותה ברכה שמקורה בניצוץ שמצית הכל והנשימה הזו שלוקחת את האור לנצח. בנג'מין באטון מלווה אותנו לזמן מה ואז נותן לנו ללכת עם החיוך הבלתי נשכח הזה, כאילו הוא מעביר את הביטחון שהמוות הוא לא כזה ביג דיל. או אפילו שאחרי פעימת הלב האחרונה שלנו הוא יכול לצפות למשהו שהוא ישאף אליו לנצח כי הוא כבר ידע את זה לפני שהגיע לעולם.
ממזרים ארורים
זמין בכל אחת מהפלטפורמות הבאות:הפיכת אלימות ודם לאדרנלין חולני הוא משהו שטרנטינו משיג בקלות של מנתח מומחה שעובד על השתלת כליה. העניין הוא להציע אז עלילה עקבית, תפאורה היסטורית טיפוסית שהוא מפרק כדי להציג אותה בפנינו כמוזרה, מופרעת ומצחיקה לפעמים. ואז יש את בראד פיט עם המבט האפל הזה, היופי הזה שמפסיק להיות אדיב, כמו חתן שאנן, לשקוע במבט בן אלף המטרים שהיה לו על חיילים שעברו טראומה בסכסוכים.
רוח נקמה שאין להכחישה התפשטה על פני ההיסטוריה כעם הממונה על הצדק נגד רצח העם (משהו כמו מוסוליני בכיכר במילאנו, גרסת קולנוע). הנקודה היא שאנחנו לא כל כך חושבים על המצוד אחר הנאצים שבאמצעותו מובילים אותנו בראד פיט והחברה. אנחנו אפילו מרוצים מעט מהטבח בסרט ופוזלים כשפיט מצביע על מצחו של הנאצים המרושעים עם הלשון בחוץ, כמו ילד המצייר בצבעי מים.
כן, זה סרט מרושע אבל הוא גם סרט הרפתקאות נהדר, וסיפור פנים-תקופתי טוב בגרמניה של היטלר. מעבר לבראד פיט, עלינו להצביע על תפקידו של שחקן אחר כמו כריסטוף וולץ, שכולנו רוצים להרוג במו ידינו...
רכבת הכדורים
זמין בכל אחת מהפלטפורמות הבאות:סרט מצגת לא יציב והזוי. טיול ליזרגי על סיפון רכבת בה מסיתים את המתנקשים המטורפים ביותר. מתנקשים שכירים שמסתירים את כרטיסי המשימה שלהם לתמיהתו של הצופה. או ליתר דיוק דמויות שנרגשו ממחרוזות של איזה עניין לא ברור שנדמה שתכננו שחיטה ביניהן.
קדימה ואחורה למשימות קודמות של כל שכיר חרב או שכיר חרב כדי להבין את החשבונות הממתינים שיכולים להצדיק את מרחצאות הדמים ושאר הומור אפל אפילו יותר. בין כולם בולט בראד פיט, המכונה סיסי לרגל האירוע, בחיפוש אחר מקומו בעולם בין דם להפתעות מרושעות.
לימון ומנדרינה יהיו אויביו לפתע בעלי ברית כדי להבין מה יכול לקרות בין כל כך הרבה אסונות, רציחות קטסטרופליות לרכבת שנעה במלוא המהירות עם עצירות של דקה אחת בכל תחנה. אחר כך יש את לובו או פרינססה, שגם הם מושכים לצאת למסע שהוא אלים כמו שהוא מצחיק. מעל כולם הדיווחים הממתינים של מוארטה בלנקה ויאזוזה, שמצביעים בסופו של דבר על אפוס הנקמה הטבעי האופייני לסרטים אלה.
מריקיטה לא היה רוצה להשתתף במשתה העקוב מדם, הוא כבר נמצא על אורך גל אחר ורק עבר שם כדי לקחת תיק בתור המשימה האחרונה שלו. בחוסר המיקום המוחלט שלו, האבסורד נראה גדול בעימותים, מחוות, דיאלוגים ודיבורים.
סרטים מומלצים נוספים של בראד פיט...
שבע
לא כל כך מזמן שרשרתו מותחנים אמיתיים גדולים, אלה של פושעים מרושעים המסוגלים לכל דבר להביא את תוכניתם לידיעת העולם. שבע לא מפגר שתיקת הכבשים. שבעת חטאי המוות הוצאו להורג בזה אחר זה. בראד פיט ומורגן פרימן מחפשים לצוד מתנקש עתיר דמיון בגילומו של קווין ספייסי.
תמיד חושדים בסרטים מסוג זה שמשהו בורח לנו. שבחיפוש אחר הפתעה, אחר האפקט הסופי, הרול בסופו של דבר ישאיר אותנו פעורי פה. ואנחנו יכולים גם לדעת שלחוקר המיוצג על ידי פיט יש את כל פתקי ההצבעה כדי לקבל את אחת ההפתעות הקשות האלה. אבל הביצוע הסופי היוצא מן הכלל, המתח בין קווין ספייסי ובראד פיט מגיע לגוונים אפיים, של דרמה מוחלטת...
למקרה שתרצו לזכור את זה...(לא מומלץ למתלוננים ספויילרים)
-------------------------------------------
יש עוד הרבה סרטים נהדרים שבהם חבר שלנו בראד מבלה. מקרים כמו: Sleepeers, The Fight Club, World War Z, 12 קופים (מרהיב בתפקידו כחסר ציר)... אבל היית צריך לבחור וניסיתי לבחור בסרטים שבהם יש לזה משקל גדול יותר על הבמה מעבר לאיכות הספציפית הזו בהופעותיו.
21 תגובות על "שלושת הסרטים הטובים ביותר של בראד פיט האגדי כעת"