כתב העת הספרותי "אגורה". 2006. איור: Víctor Mógica תואם.
הלילה סימן את שעותיו השחורות בפצפוץ השקט של העץ באש. איגל הסתכל על המוקד אחר הוראות ללחימה עם עלות השחר, אך חושו הקסום עדיין לא בא לידי ביטוי, ללא ידיעות מרוחות סיו הגדולות.
No podía ser que los viejos indios muertos le hubieran abandonado aquella noche, cuando la decisión del ataque al Fuerte San Francisco estaba en sus manos. Los otros seis sabios esperaban alrededor del fuego su señal; alguno de ellos empezaba a levantar la vista. Sus ojos rasgados, de donde partían sus siniestras pinturas de guerra, buscaban la misma perplejidad de sus compañeros.
A la espalda de los privilegiados sabios, los guerreros aguardaban impacientes las arengas de sus ancestros y sus revelaciones sobre el enemigo. El semblante de estos guerreros producía espanto; sus ojos brillaban al capricho que la danza del fuego ejecutaba en el fondo de sus pupilas; las mismas pinturas que las de sus mayores, dibujaban en ellos trazos desgarrados de muerte. Se aplicaban también tales distinciones en sus fornidos pechos y sobre los tensados músculos de sus brazos cruzados.
הנאה והטקס העגום שלו, נבעו מכך שהידע הקסום סביב המדורה העניק לשבט הנשר עליונות מלחמתית על שבטים רבים אחרים. הקרב של אותם לוחמי סיו בלתי מעורערים נולד מתוך נטייה רחבה וטבעית. ציד בהרים ודייג בריו פלאטה כבר לא הספיקו לפרנסה מלאה. הנוודות הדרושות גרמו להם להתפשט לאחו.
בדיוק באמצע הערבה העצומה נפגשו הסו באותו לילה. יחד הם יצרו מעגל ענק סביב המדורה. כך הם נמנעו משריקת הבלתי פוסקת של רוח העמק. זרם אוויר חזק שפגע בגבם החשוף של הלוחמים המוצבים מחוץ לזירה האנושית והגיע בעדינות, מסונן טיפה אחר טיפה, אל המדורה.
En el centro de todos permanecía Águila, disimulaba su creciente nerviosismo inspirando hondo, como si estuviese cerca del trascendental encuentro. Sin embargo, permanecía plenamente en su estado físico. Sentía perfectamente sus piernas entrecruzadas y sus codos apoyados sobre las rodillas. Notaba como la dura piel de bisonte rozaba la piel de su espalda y apretaba sus axilas. Escuchaba, veía y percibía el fuego ascendente, el tejido ondeante del cuerpo de la combustión, su color, su calor.
בדאגה רבה, נשר הרים שוב את קולו בפנייה. מול פעולה כזו כבר לא ניתן היה לתקן מלמול קל של חוסר הבנה. מעולם לא היה עליו להתקשר לרוחות הנשר שלוש פעמים.
אולם כעבור כמה שניות הגיעו הרוחות, ובעוצמה יוצאת דופן. הרוח, שנעצרה בעבר על ידי ההמון, התרוממה מעל לכולם, עלתה לחור המרכזי ומכבה את המדורה במכה מסוימת. הגחל נסחף, בהיר אך נעדר אש. שמועה הולכת וגוברת בישרה תמיהה מתקרבת בלילה החשוך הפתאומי.
“!!Los espíritus quieren hablar!!” gritó Águila con una estruendosa voz que se extendió por todo el valle, deteniendo el cuchicheo atropellado y cualquier atisbo de movimiento. Cuando su eco se detuvo, la nada se extendió con el disfraz negro de la noche. La inmensidad del valle parecía haberse enclaustrado por esa extraña cercanía de la noche cerrada, donde algunas manos violentadas por los sucesos se extendían para palpar sólo elementos misteriosos.
En la inmensidad cautiva por la tenebrosidad ni siquiera el viento soplaba, ni un ápice. Tan solo las estrellas podían contrastar que se encontraban a campo abierto. Por unos segundos nada se oyó, nada se vio, nada ocurrió. Un inefable presagio recorría eléctricamente las tinieblas, transmitiendo una corriente de manifiesta inquietud dentro de esa exclusiva serenidad de los hechos impredecibles.
אור האש שוב זרח במקום בו נכבה, והאיר רק נשר בעל גוון אדמדם פריך. כולם יכלו להביט בחזון איש הזקן. דמותו ציירה צל ארוך המתואר בצורה משולשת.
הרוחות הגיעו בכוח לא ידוע באותו לילה. ששת החכמים הביטו בפחד אל הביקור המיוחד ההוא שהיה בעל חזון גדול שלהם. לכל השאר, הכל קרה כמו תמיד, הקול המערני שמעבר הגיע בגרונו של Águila:
"שחר המחר יביא את ציפורי הפלדה שיזרקו אש על כל העיירות הגדולות. האדם הלבן הקטן ישלוט בעולם, וירצה להשמיד כמה גזעים מעל פני האדמה. מחנות ההשמדה יהיו העונשים האחרונים שלו. שנים של מוות, טירוף והרס יבואו ביבשת הלא ידועה הישנה ".
Águila transmitía el incomprensible mensaje mientras sus manos ciegas palpaban el terreno, en busca de una de las ramas esparcidas todavía en brasas. Cogió una de ellas por el extremo intacto y se dirigió el rescoldo a su antebrazo derecho.
"עליך לעצור את האדם הלבן, סימן צבאו הוא צלב שווא שזרועותיו כפופות בזווית ישרה. עשה זאת לפני שיהיה מאוחר מדי ... עצור אותו לפני שיהיה מאוחר מדי.
לאחר המילים האחרונות, האש כובתה שוב והנשר התמוטט על גבו לקרקע. כשששת החכמים האחרים הדליקו מחדש את המדורה, נשר הציג צלב קרס על זרועו, הוא לא הבין את משמעותו, אך הרוחות הכריזו על רועו.
Los sabios anunciaron que ya tenían la señal, en aquel amanecer debían enfrentarse sin temor al hombre blanco para acabar con su signo. Los guerreros bailaron alrededor de la hoguera. Horas después, con el albor, muchos de ellos morirían infructuosamente a manos de los potentes rifles Winchester, antes de llegar siquiera a aproximarse al Fuerte San Francisco.
Al terminar la masacre, el fuerte viento de los espíritus volvió a levantarse, silbó furioso por el asesinato de sus hijos. Hasta que los pechos desnudos de los guerreros, yacientes y ausentes de aliento, fueron enterrados por el polvo.
Ninguno de aquellos Sioux supo que su primer enfrentamiento en batalla contra el hombre blanco, provisto de armas de fuego, era una causa perdida. Creyeron que los espíritus les habían animado a la lucha. El mensaje de la hoguera había sido claro para ellos.
Pero los espíritus no hablaban de esa batalla, ni siquiera de cualquier batalla que pudieran los Sioux conocer en toda su vida. El mensaje se había adelantado muchos años, hasta 1939, fecha en que estalló la Segunda Guerra Mundial de la mano de Adolf Hitler.