אף פעם לא קל להרים את השרביט. אבל אולי זה פחות לסמן את הדרך. אדוארדו חלפון זהו עמוד התווך של ספרות גואטמלה שהתייתמה מאזכורים עכשוויים גדולים אחרים בנרטיב בדיוני. מבחינה הגיונית, אני לא רוצה לומר שאין סופרים מעניינים בגואטמלה. אבל מהדור העדכני ביותר של שנות ה-70 ואילך, אדוארדו הוא הראש הגלוי ביותר.
יתרה מזאת, הנחישות של כתיבה כמקצוע מגיעה יותר מהתעלות פופולרית, הצלחה, מכירות בסופו של דבר המורמות היום ומעניקות אוטונומיה לכותב הנוכחי. ובאלה יש חלפון שתורגם לשפות שונות כבר עם ספרות שנלקחה מקוצרו של איזה סיפור נידח שכמו מסתעף לאלף אופקים.
בסופו של דבר, המחויבות, הרצון והשכנוע לגבי איכות עבודתו, הופכים את אדוארדו חלפון לאחד מאותם מספרי סיפורים מנוסים שיודעים לספר בצורה מושלמת את הסיפור החדש של הרגע שתוקף אותם בכוח של כמה מוזות. קבע כי הוא זה שיעיד על התרחשותם.
סיפורים חכמים, חוויות אמפתיות באופן מוזר ומוזר, אקזיסטנציאליזם מבריק מהצורה האסתטית עם משאביה ודרכיה להתעלות מהתדמית הפשוטה למהומה הרעיונית הנפיצה. סופר תמיד מרמז בביבליוגרפיה הנרחבת שלו שברגע שהוא מתכוונן עם הפניה בשבילו כך סרחיו רמירז, עסוק יותר בפוליטיקה ובסוציולוגית, כשהוא מתקרב לבדיון האופייני ביותר לדורו.
3 הספרים המומלצים ביותר של אדוארדו חלפון
דו קרב
קשרי האחים משמשים את ההתייחסות הראשונה לרוח הסותרת של האדם. עד מהרה רצפת אהבה בין אחים במחלוקות על זהות ואגו. כמובן, בטווח הארוך, החיפוש אחר זהות זו מסתיים בהתערבות בין אלה החולקים מקור ישיר של גנים לבין בית משותף אפשרי עד שהם מגיעים לבגרות.
תעלומות מערכת היחסים האישית הזו בין יונקים מאותו השד פותחות את הדרך לעלילה בין מציאות לבדיה, זו המוצגת בספר זה.
ברור שעם כותרת זו אנו מתמודדים גם עם טרגדיה של אובדן בספר, אך האבל אינו מוגבל רק להיעלמות אפשרית של מי שאיתו אנו חולקים שנים כה רבות לקראת בגרות. ניתן להבין את האבל גם כאובדן המקום, הוויתור בשל האח החדש שהגיע. אהבה משותפת, צעצועים משותפים,
אולי ספר זה הוא אחד הראשונים שעסקו בעומק עצום בנושא האחווה. מקין והבל לכל אח שזה עתה הגיע לעולם הזה. מאחים שתמיד תואמים היטב לאלה שמסתירים מעימות שמעולם לא התגבר ושמחנק את האהבה שבאמת עומדת בבסיס מערכת היחסים האנושית הזו.
הדבר הפרדוקסלי מכולם הוא שבסופו של דבר אח אחד מעצב את זהותו של האחר. האיזון בין הטמפרמנטים והאישיות משיג את האפקט הקסום של פיצוי. אלמנטים מאופסט יכולים לשאת משקלים בקלות רבה יותר ולנוע בין האיזון הלא יציב הזה שחי. לכן, כאשר אח הולך לאיבוד, האבל כרוך באובדן עצמו, של הקיום הזה שחושל כפיצוי, בין זיכרונות של בית, של חינוך, של למידה משותפת.
שִׁיר
נכון שחלפון זורק הרבה סינתזה. או אולי זו פשוט חיבה לתמצית כך שהסינתזה מלווה ברעיון מלא יותר של הרעיונות שיש לפתח במידה הנכונה. הנקודה היא שבאותה מידה מדויקת, בחצי הכוס המלאה בספרות שלו, המשקה מגיע ליעילות של טעימה קטלנית של רעל או סם, של הרוש שלוקח אותך לעולם הספציפי שלו בצד השני של הכל. ואתה כבר לא יכול להפסיק לרצות לקרוא את הרפתקאותיהם. כמה מפגשים עם המחבר הפכו את עצמו לגיבור מופתע כמוך מכל מה שקורה בעולם המטורף הזה.
בבוקר קר של ינואר ב -1967, בעיצומה של מלחמת האזרחים בגואטמלה, נחטף סוחר יהודי ולבנון במבוי סתום בבירה. אף אחד לא מודע לכך שגואטמלה היא מדינה סוריאליסטית, הוא אישר שנים קודם לכן. מספר בשם אדוארדו חלפון יצטרך לנסוע ליפן, ולבקר מחדש את ילדותו בגואטמלה של שנות השבעים המלחמתיות, וללכת לפגישה מסתורית בבר אפל וזוהר, לבסוף להבהיר את פרטי חייו וחטיפתו. נקרא גם אדוארדו חלפון, ומי היה סבו.
בקישור החדש הזה בפרויקט הספרותי המרתק שלו, מחבר הסופר גואטמלה בהיסטוריה האחרונה והאכזרית של ארצו, שבה קשה יותר ויותר להבחין בין קורבנות לתליין. כך מתווספת קטע חשוב לחקירתו העדינה של מקורות ומנגנוני הזהות שבה הצליח לבנות יקום ספרותי שאין לטעות בו.
המתאגרף הפולני
כמו כל עבודת חשבונית יחידה (לקרוא לזה איכשהו), לספר הזה יש קריאות שונות, פרשנויות והערכות שונות. ממי שמחשיב אותה כיצירת מופת ועד למי שמסיים אותה עם הטעם המטריד הזה של אי הסכמה. אולי זה עניין של מציאת הרגע המושלם לקרוא אותו, כי נראה שחלפון התחקה בסיכום הצצות זה לעולם הרבה ממה שיורחב בהמשך עבודותיו.
סבא פולני מספר לראשונה את הסיפור הסודי של המספר המקועקע על זרועו. פסנתרן סרבי משתוקק לזהותו האסורה. מאיה צעיר יליד נקרע בין לימודיו, חובותיו המשפחתיות ואהבתו לשירה. היפי ישראלי משתוקק לתשובות ולחוויות הזיות באנטיגואה גואטמלה.
איש אקדמיה ותיק טוען לחשיבות ההומור. כולן, מפותות על ידי משהו שהוא מעבר להיגיון, מחפשות את היפה והקצוף באמצעות מוזיקה, סיפורים, שירה, אירוטי, הומור או שתיקה, בעוד מספר גואטמאלי - פרופסור וסופר באוניברסיטה הנקרא גם אדוארדו חלפון - הוא מתחיל להתחקות מסלולי דמותו החידתית ביותר: עצמו.
