3 הספרים הטובים ביותר של פיטר סטם הגאוני

אי שקט, במובן הרחב והנוח ביותר של המונח, הוא המהות של כותב כמוהו פיטר חבט. בחור מתובל במכתבים מהאוטודידקט הכי אותנטי, זה שאין לו סנדק או מכתבי המלצה. וכמובן, מעד זה משהו טבעי למצבו של יוצר כל התחומים שמגלה את הווריד היצירתי שלו מבלי שיש לו שורשים משפחתיים קודמים או קשרים רלוונטיים בעולם הנוכחי. רק שבסופו של דבר יש גם הזדמנויות לגאונות אותנטית, למרות הכל.

הרומן שלו אגנס היה המפתח, אותה יצירה באיכות שאין להכחישה שבסופו של דבר שברה את החומות הרגילות שהוקמו נגד חסרי הירושה והחולים בעולם כמו הספרותי במקרה זה.

סטאם הוא א אִינטִימִיוּת אקזיסטנציאליסט, מופתע, חולמני, מנוכר ויחד עם זאת מנוצל על ידי צורתו התמציתית והמבריקה כלפי אותו חותם אישי מאוד. חותמת שאין לטעות בה תמיד נחוצה כדי לזהות מספרים השונים מהבינוניות ובכך להיות מסוגלים להתבונן בעולם ובדמויות שכולנו עם מנסרות חדשות.

3 הרומנים המומלצים ביותר מאת פיטר סטאם

אגנס

אולי זה היה משהו בחידוש ההצעה שלו. העניין הוא שהמוציאים לאור טרקו את הדלת בהזדמנויות שונות בימיה הראשונים של סטאם. עד שאגנס פרצה את המחוות, ההגזמות שלה ומשאבים תיאוריים אחרים העמוסים ביופי ובמשמעות.

כאשר בדיה שואפת לעצב את המציאות ומגיעה לגבולותיה, התוצאות לרוב אינן צפויות. הפנטזיה הספרותית רוכשת רלוונטיות וצפיפות, באותו אופן שהקסם עושה כשהיא מעוררת את המעשים שהחליטה להפעיל עם לחשיה.

פיטר סטאם, שם חדש ומזעזע בנרטיב האירופי, יוצר ברומן הראשון הזה מרחב שבו אמנות וחיים, ספרות ומציאות שולטים בעלילה צפופה ובלתי ניתנת לחלוקה, שבה נראה כי הספרות היא הכוח הדומיננטי בגורל זוג עיקשים. אוהבים להעלות אותו. בוערת וכואבת, אגנס חושפת בפנינו קול של ייחוד נדיר בפנורמה הספרותית של תחילת המאה הזו.

אגנס

סעו דרך

כאשר החלטות גדולות נדחות לא מוגבל לפעמים אלה הם אלה שבסופו של דבר לוקחים את ההגה של גורלכם בצורה הבלתי צפויה ביותר ...

תומאס ואסטריד גרים עם שני ילדיהם בעיר נעימה בשוויץ. לילה אחד, בעודו שותה כוס יין בגינה, אחד הילדים דורש את תשומת לבם, אז אסטריד נכנסת הבית כדי לטפל בו, משוכנעת שבעלה יעקוב אחריה בעוד כמה רגעים.

עם זאת, תומס קם ולאחר היסוס של רגע, פותח את השער ועוזב. ללא קשרים של חיי היומיום - משפחה, חברים, עבודה - תומס יוצא למסלול הליכה בין ההרים, נחשף לראשונה לחורף האלפיני הבלתי פוסק. בבית, אסטריד תוהה תחילה לאן נעלם, אחר כך מתי יחזור, ולבסוף, אם הוא עדיין בחיים.

שוב, פיטר סטאם חושף את יכולתו יוצאת הדופן להפוך את הרגיל ליראה מעוררת השראה על ידי תיאור השבריריות של העולם העכשווי, שנראה שהופך את חיי הדמויות שלו לרצף של קרעים כואבים ואפשרות להכיר את עצמם ואחרים. אחרים, בכימרה.

סעו דרך

מרסיה מוורמונט

יש סצנות, מבטים, ניחוחות, נשיקות או כל פרט אחר שיכול להישאר תלוי בזיכרון. בין הזיכרון הבלתי נשכח לטענה המודאגת של גן עדן אבוד ישן. לעתים קרובות אשמה חומקת מסכום ההשלכות שהחיים צוברים אחרי דילמות ודילמות של דרך שאולי לעולם לא נוכל לבחור אם כבר נכשלנו בבחירות הראשונות...

שהות של חודשיים במושבת אמנים בוורמונט מתעמתת עם פיטר, המספר של הסיפור הזה, עם רוחות העבר שלו: פתאום הכל מזכיר לו את מרסיה, האישה שפגש לפני שלושים שנה, כשהיה אמן צעיר. מנסה לעשות לעצמו שם בתפוח הגדול.

חג המולד שהם בילו יחד, הוא מגלה כעת, יכול היה לשנות את חייו לנצח, והבדידות הרודפת של הנוף המושלג הרוחות המקיף אותו רק מזמינה אותו לבקר מחדש באותם ימים של גילוי ונטישה, ולדמיין את החיים שלא היו לו . פיטר סטאם לוכד בשליטה ובדיוק המאפיינים אותו אותו פער כואב בין המציאות החיה לבין הפנטזיה של מה שיכול היה להיות המלווה לעתים קרובות בגרות.

מרסיה מוורמונט
5 / 5 - (29 הצבעות)

השאירו תגובה

אתר זה משתמש Akismet כדי להפחית דואר זבל. למד כיצד מעובדים נתוני ההערה שלך.