3 הספרים הטובים ביותר מאת מריאנה אנריק

לפעמים זה נראה כמו סמנטה שוובלין y מריאנה אנריקה הם היו אותו אדם. גם פורטניות, סופרים וגם בני זמננו כמעט. שני המספרים האינטנסיביים של סיפורים ורומנים טרנסגרסיביים במהותם ובצורתם. איך לא לחשוד בזה? דברים דומים נראו אצל כותבים אחרונים כמו כרמן מולה o אלנה פרנטה...

Nociones conspiranoicas aparte, vamos con la עבודתה של מריאנה אנריקס. והעניין הוא שגישות מסוימות נותנות ורטיגו. מכיוון שלספרות מריאנה יש אינטנסיביות מתמשכת, מאז שבגיל ה -19 שלה כבר חיברה את הרומן הראשון שלה "Bajar es lo worst", סיפור שסימן דור שלם בארגנטינה.

מאז, מריאנה נסחפה בתרחישים מפחידים, בפנטזיות מצמררות, כמו א אדגר אלן פו transmutado a estos días inciertos, por momentos más siniestros que los suyos. Y desde esos escenarios, Mariana sabe combinar ese existencialismo sorprendente, fatalista y rezongante, empeñado en echar por tierra cualquier atisbo de esperanza. Solo así pueden sus personajes brillar por momentos, en destellos de humanidad, de amarga lucidez cegadora.

3 mejores libros de Mariana Enríquez

מקום שטוף שמש לאנשים קודרים

Quizás sean estos los mejores tiempos para el relato. La brevedad se impone. Series en lugar de películas y relatos en lugar de novelas. Antaño era la obra literaria gruesa la que triunfaba, exhibiendo la sabiduría y erudición del autor de turno. Pero hoy toca ser breve, conciso, intenso y capaz de la transformación del lector con las pinceladas más impresionistas.

Y en eso Mariana ya saca varias cabezas de ventaja a muchísimos otros escritores. Como muestra este botón, un volumen salpicado de pequeñas grandes historias. Un libro top en cualquier librería que se precie.

En uno de los cuentos, una mujer mantiene a raya a los fantasmas que andan sueltos por un barrio periférico de Buenos Aires; entre ellos, los de su madre muerta de una dolorosa enfermedad, los de unas adolescentes asesinadas en la calle, el de un ladrón pillado en pleno robo y el de un chico que huía de un secuestro exprés.

En otra historia, una pareja alquila una casa para unas vacaciones en un pueblo que ha ido perdiendo habitantes desde que el tren dejó de pasar; visitan en la estación abandonada la exposición de los perturbadores lienzos de un artista local, pero lo verdaderamente aterrador será conocer al autor de esas pinturas. En otra pieza, los voluntarios de una ONG que reparte comida por barrios marginales son perseguidos por unos niños de pavorosos ojos negros.

En otra, una periodista que investiga la historia de una chica desaparecida en un hotel en Los Ángeles, cuyas espeluznantes imágenes recorrieron internet, acaba enfrentándose a otra leyenda de la ciudad…

Después de su monumental y aclamada novela Nuestra parte de noche, Mariana Enríquez vuelve al relato y demuestra que sigue en plena forma como gran continuadora y renovadora del género de terror, al que ha llevado a las más altas cotas literarias. Partiendo de la tradición -desde las novelas góticas hasta Stephen King y Thomas Ligotti-, la escritora explora nuevos caminos, nuevas dimensiones.

החלק שלנו בלילה

התמהיל הקסום בין הגותי, הפנטסטי והריאליזם הגולמי הגובל בקיומי, רוכש ברומן חדש זה של הפתעה מרתקת.

על פי הרעיון של רומן הכבישים שבו הטיול מקל על חשיפת מניעים לכל מחבר, מריאנה מציבה אותנו במושב האחורי של מכונית שנועדה לצפון ארגנטינה. מולנו אנו מוצאים את גספר ואביו, חברים רלוונטיים בכת שבה הם כבר לא מאמינים שהם משתלבים כלל.

כי באותו האופן שבו משבר אישי יכול להוביל אדם לסוגים אלה של קהילות מרושעות, אובדן גדול יכול גם בסופו של דבר להדוף אותם, כמו במקרה הזה. רק שכבר ידוע שלעזוב אתרים מסויימים קשה יותר מביטול מנוי מחברת טלפון (כדי לשים נקודת הומור).

במסדר נקבע גספר בתפקידו היטב. מכיוון שהוא כיוון את המדיום המושלם, המחונן ביותר להעלות טקסים לרמות מקסימליות של חיבור עם הנצח. אין זה מפתיע שגאספר נחשב כך, מכיוון שמקורו של המסדר קשור לענף של אמו והוא היורש למעלות בלתי צפויות מעבר למימדינו היומיומיים.

כשנכנסנו למכונית לקראת שחרור העומס הכבד של גספר שאביו מנסה להציל, אנו חיים זיכרונות של האם המתוארת ככרוניקה של ימיה הקשים של ארגנטינה במאה ה -XNUMX.

עם מוזרות המראה המעוותת, הפחדים והחששות של האב והבן הנמלט משולבים בזוועות אפלות של קסם שחור, עם אימים אמיתיים הרבה יותר על חוויית האם הנעדרת.

כי חלוף הזמן מציע את ההצצה המפחידה ההיא אל העבר, שבו הצללים התנפחו לא רק על כת בת מאות שנים, אלא גם על עולם עם בעיות חברתיות ופוליטיות חמורות, שאולי השתמשו בו המעצמות הכי כתניות של ממשלות מלכות.

הדברים שאיבדנו באש

כאשר סיפור מתלבש בחלומי או פנטסטי, הוא הופך לסיפור. וכאשר סיפור מסתיים בהפשטת מצוקות, המציע הבזקים עזים השורפים את הנשמה, ובסופו של דבר גוזרים על מוסר אתה זורק אבק כמו עצמות באש, הסיפור הופך לכרוניקה של האסון.

כי הסופרת הזו מובילה אותנו, באחד עשר הסיפורים האלה, דרך הרעיון המטריד של הרס, לבושה על כל במה בשמלת החגיגה החדשה שלה לכל ריקוד אחרון.

Con una especie de morbo lector que nos hace observar el desastre con la intensa sensación de fortuna de andar libres de culpa, cada historia ahonda en obsesiones y miedos, en repudio de lo social, en animadversiones enfermizas, pero también en lo risible de nuestro devenir, en el fulgor de la magia a la que nos entregamos como religión cuando nuestra imaginación desborda nuestra realidad vencida hacia la hecatombe.

לדקדנס יש מיץ וקסם למספרת כמו מריאנה שיודעת לבחור את התמונות העוצמתיות ביותר, אלו שמובילות אותנו לאמפתיה בלתי נתפסת עם כל כך הרבה דמויות השקועות באבדון, באשמה, בשגרה שטורפת אותן, בפיליות או בפוביות. ... גרם לפסיכופתיות בין המצחיק למכריע.

Otros libros recomendados de Mariana Enríquez

זהו הים

Un relato del fenómeno fan desde dentro, desde la parte más profunda que convierte a los ídolos en el sustento vacío de las vidas más desangeladas. Más allá de la euforia, de la música como forma de vida, de los mitos ensombrecidos y las leyendas, carne de cañón de la vitalidad juvenil convertida en desencanto. Claro está que la banda Fallen no es Back Street Boys.

המסר שונה מאוד. נוער הוא לוח זמנים קדחתני לשריפה, כי כל מה שבא אחריו הוא הנפילה. לא מדובר בהעמדה לדין של שליחי הדקדנס, מוזיקאים כמו קורט קוביין או איימי ווינהאוס, אלא התבוננות בנוער מוקסם מהרס עצמי שמוצא בטקסטים ומנגינות את אקורדי עזיבתם לגיהנום.

במראה הנוער כטרנד מעריצים לקראת סיום צפוי, מריאנה אנריקס מציגה בפנינו את הלנה, עוקבת נלהבת של הנופלים ושירי הצפירה שלה לקראת הבעירה הספונטנית של בני הנוער. אתה יכול לאהוב עד הקיצון, עד הטפיל של הנשמה. קוטב השנאה נמצא באותו שלב אחרון של מין ככימיה חיונית. אתה יכול להאזין למוזיקה, רק למוזיקה, אבל לדעת שכל אקורד הוא הזמנה למוות.

הכל תלוי במובן כמו שמיעה, כל כך מושפע מהגדולים ביופיים או מהסיוטים הגרועים ביותר. תהילתה של הלנה תהיה לפגוש את האלילים האלה בסיור אחד עם טעם מר כדי להיפרד מהכל.

מכיוון שהמציאות יכולה להפסיק להתקיים, כל בעיה יכולה למצוא בבדידות ובבידוד את התשובות הניהיליסטיות לשכחה. ובגלל זה הלנה רק מחפשת את זה, את הפגישה שלה עם האלילים שלה, שהיא יודעת הכל עליה ושהיא מתכוונת לתת לה את חייה כפרס על היותם היחידים שידעו איך לערסל את הפחדים וההתפטרות שלה.

נפל והמוזיקה שלו כאליבי לחיות על הקצה. התייחסויות לרבים מאלה שהלחינו, שרו וחיו בהתאם להשקפת העולם הטראגי שלו.

הכימיה החיונית, מהומה של נוירונים והורמונים. נוער, זהב וטימר. חלומות הנצרכים מעצלות במאה ה- XXI. הלנה, חובבת ההרס, הפכה למוזיקה של מסרים כובשים עד ...