3 הספרים הטובים ביותר מאת מנואל ז'בואה

פעם אחת מנואל ג'בואה היא כבר משפיעה יותר בתחום הבדיוני הספרותי, פלישותיה הנרטיביות עוררו את אפקט הטענה שכל סופר טוב משיג בתהליך הטרנספורמציה מכותב הטור, הכרוניקאי או החיבור למספר הסיפורים.

כמובן, דברים תמיד מגיעים מרחוק. העניין בלהתחיל לספר סיפורים במישהו "של אותיות" כמו ז'בואה משתרש בזמנים אחרים בהם אפילו חוויותיו שלו עוברות בדיוני, כמו כל בן של שכן שיש לו תשוקה לאותיות. אבל זה עכשיו, עם חלוף השנים, כשהכותב התקשר בעוצמה רבה יותר, כמו העתק של רעידת אדמה ישנה, ​​של חוסר שקט ספרותי שהולך בדרך הטובה ביותר.

אך מעבר לאוריינטציות נרטיביות במרחב זה או אחר. מה שחשוב לנו הקוראים הוא שהסימנים הטובים יתממשו. וזה מה שרלוונטי הוא אותו עניין מוקפד בתולדות ההיסטוריה המרכיבות את המציאות ממוקדים שונים, היקפיים, אליהם האור כמעט אינו מגיע. שם רק הסופר מסוגל להציל את מה שחיוני כדי ליצור ספרות טובה.

3 הספרים המומלצים ביותר מאת מנואל ז'בואה

מיס מארס

אני חייב להודות שפעם התחברתי לאהדה של מיס מסוריה. אני חושב שזה היה קיץ 93 ', כמו הפעם שהרומן הזה מתחיל. הנקודה היא שלא ידעתי עליה יותר או יותר נכון שהיא לא רצתה לדעת עלי יותר. אפשר לומר, כפי שמתיאס פראטס עצמו היה חותם, שהוא לא היה משועשע.

משהו כל כך לא טיפוסי ואפילו אקזוטי בהצהרתו כמו מיס מאדים הזו מנואל ג'בואה. אבל זה שאנחנו חיים בזמנים לא טיפוסיים, מנותקים מיום אחד למשנהו. מיס מאדים צופה אירועים מוזרים, מנוכרים אך זרים. למרות שאם נחשוב על זה, כולנו הרגשנו קצת מאדים, לא במקומם על פי אילו נתיבי גורלנו ...

ושהגישה של הרומן הזה היא לא שמדובר במשהו כל כך חריג מההתחלה. לכל אחד יש את הזכות להזדמנויות חדשות, לבנות מחדש את חייהן, להביט לאחור מבלי להפוך לעמוד מלח. הבעיה היא אם להיות מיס מאדים כשלעצמו פירושו שהכל תמיד מוזר.

"זה נכון שאתה מיס מאדים?"
"כן, יש שם עוד קנון."

1993. מאי, ילדה צעירה מאוד עם ילדה בת שנתיים, מגיעה לעיירת חוף כשהיא הופכת את הכל. הוא מיד מתיידד, פוגש את סאנטי, הם מתאהבים מיד ואחרי שנה הם חוגגים חתונה שמסתיימת בטרגדיה, כאשר בליל המסיבה בתה של מאי נעלמת באופן מסתורי.

2019. העיתונאית ברטה סונירה מתכוננת לצלם סרט תיעודי על האירוע שהתרחש לפני עשרים וחמש שנים. לשם כך הוא מראיין את כל מי שעדיין זוכר אותו, ושכתב את סיפורו של יום ששינה את חיי כולם.

מיס מארס

מלחרבה

הכוונה הפשוטה להתייחס לאמיתות המנצלות ביותר על הקסום והטראגי תמיד מעמיקה עומק רגשי בעיצומה של כל פעולה.

ובהחלט יש פעולה ברומן הזה. תמיד סביב חייהם של הילדים טמבו ואלביס. וסביבם הפרדוקסלי והמוזר, מהדמיון העודף של הילדות משרת את כל האיזון הזה, בין דאגות הילדות לבין האוריינטציה הטבעית אל הפנטסטי. הפנטסטי של עולם לגלות והקשיחות שבה העולם הזה יכול לשאוף לבטל את ימי הילדות כמו ערפל קל.

הוא גם איבד את אביו בצורה הטראגית ביותר. בגיל עשר קשה לדמיין כיצד השפעה כזו יכולה להשתלב בחיי הילד. אבל מה שאנחנו יכולים לנחש מהסיפור הזה הוא שגן עדן הילדות ממשיך לתבוע את המרחב שלו, מסובך ככל שזה נראה. הכחשה היא שלב של האדם מול הטראגי. אבל במצב הילדות ההכחשה היא התגובה הטבעית והרציפה ביותר. רק, בנוסף, עם היעדר אבא בהזדמנויות רבות צפון הולך לאיבוד.

והוא נועד להגיע לגן עדן כפוי חדש מאז הטלת סוף הילדות. בין טמבו, אחותו רבי, ואלביס, עסקנו במערכות יחסים שלא תמיד היו קלות במשפחה מאולתרת לאחר שהשתיים הראשונות התייתמו. ואנחנו נהנים מהרעיון הזה של הפעם הראשונה כמעט בכל דבר, של תגליות ותחושת אינסוף הרגעים שיש לה מקום רק בילדות.

רק שהמציאות מתנהלת במקביל, כשהגורל ההופך שלה נחוש בדעתו לכתוב את גורלם של הבנים. יש הרבה מהסימליות המיוחדת של המחבר בסיפור, כנראה מהנהן לעברו שלו. אך כאשר היקום המסוים נחשף בכנות של הסיפור הזה, מתקבלת הרושם הכללי הזה של האדם על אשמה, על פחדים, על רעיון השברירי והנוסחה היחידה האפשרית של הסתכלות קדימה כדי לשרוד את עצמנו.

מלחרבה

מירפיורי

אהבה כהקרבה עצמית הכרחית כאשר אדם אינו קיים יותר בפני עצמו. ההגעה לקיצוניות של החיים, לאוויר הפתוח של הנשמה, שם עירום יכול להסתיים בהפגנה וריפוי פצעים או להיגרר לנצח לאובדן התבונה.

"אם אדם מאוהב באמת, אפילו בנשמות החופשיות והפרועות והמודרניות ביותר, בטוחות בעצמן, העולם העתיק פועם בפנים והשעון הישן של האינסטינקטים הראשוניים שלו, ביניהם החשוב מכולם: הישרדותם של בני הזוג , הפחד לאבד אותם».

מה היית עושה אם האישה שאתה מאוהב בה תוודה בפניך שהיא רואה רוחות רפאים? ולנטינה בריירו והמספרת של הסיפור הזה נפגשו כבני נוער וחלקו סוד כל חייהם. כשהוא מעל ארבעים, ולנטינה היא שחקנית מצליחה והוא אדם שבור לב ללא הון. גבר שאוהב אותה רק כפי שהוא יכול. רק אז, כשיהיה מאוחר מדי, הם באמת יכירו אחד את השני. זהו סיפור על יופיו של כל דבר שאין לו הסבר. רומן על הקושי והרגש שבחוסר היכולת להבין את כל מה שקורה לנו.

מירפיורי

ספרים מומלצים נוספים מאת מנואל ז'בואה...

נתראה בחיים האלה או בחיים הבאים

גבריאל מונטויה וידאל או העוצמה העיתונאית של הדמות ההיקפית שבה בסופו של דבר הווריד האנושי מתגלה. מכיוון שהגיבור הנ"ל הוא קטין המסור לגורם האינרציה כלפי האבדון. סיפורו של ניהיליזם מופנם עד שהגיע לשיאו במעין שנאה אדישה. שחור על גבי לבן בספר זה ללא הערכות או פרשנויות של המחבר, כיתת אמן בעיתונות ההיא המציגה את העובדות הגסות ביותר לעיכול של כולם.

האמת היא שזה לא קל לעיכול. אין אמפתיה אפשרית עם גבריאל המסוגל להציע את עצמו למטרה של ההתקפה הגדולה ביותר שספגה בספרד. לא בגלל ילדותו ולא בגלל חוסר האופקים שלו ולא בגלל ערפול השימוש בו ככלי גריד בלבד. כאשר נשאלת שאלה, מדוע היא נעשית? והתשובה מתגלה כמאירה יותר באופן מרושע מאשר כיצד לעשות זאת? ללא ספק, טבעו של מי שעונה על השאלות מכוון לעבר תהום של אבדון וחוסר תקווה המוביל לעוינות. ומי שהציל אותו מחייו האומללים להפנות אותו לעבר הגרוע ביותר ידע היטב היכן למצוא משכילים כמוהו.

נתראה בחיים האלה או בחיים הבאים

קבוצה פראית

כדורגל וספרות. איך יכול להיות שלא יתאחדו שני ההיבטים. ההיתוך מוגש בהזדמנות זו ממדרידמיסו אחר, זה שמוצהר על ידי מנואל ז'בוז שמבנה אותו סביב חוויות, פרטים, מטרות, ניצחונות ותבוסות ואנקדוטות ורגשות מקבילים שלו.

ובסופו של דבר, למרות שזה נשמע פרדוקסלי, גם המדרידיזם שלו לא כל כך שונה מזה של אחרים, אלא מסופר מתוך סובייקטיביות יותר מאשר סיפוק הטעם של כל אוהד כדורגל. כי מעבר לרצון לכמה צבעים, כדורגל הוא חוויות, זיכרונות שגורמים לחשוב שהישנים לשחקני כדורגל. החבר'ה האלה עם השפמים והרעמות הלוחמות הוויקינגיות המבריקות (מי שיכול), תמיד מחפשים שלל.

למרות שבסופו של דבר זה עשוי להיות עניין של אידיאליזציה של שנות ילדות כה רבות המצורפות לספורט היפה בספרד. יכול להיות שאפילו הלוחמים האלה לא אכלו זנב עכשיו, עם כל כך הרבה הכנה, כל כך הרבה טקטיקות וכל כך הרבה תזונה טיפולית. אבל האפוס משרת את הסיבה, היא חייבת להיות חגורת שידור מהורים לילדים (במקרה ששניהם אוהבים כדורגל), כך שהאוהדים ימשיכו לבנות רגעים מיוחדים מעבר לזוטות החיים.

קבוצת פרא, מאת מנואל ז'בואה
5 / 5 - (13 הצבעות)

הערה אחת על «שלושת הספרים הטובים ביותר של מנואל ז'בוז»

השאירו תגובה

אתר זה משתמש Akismet כדי להפחית דואר זבל. למד כיצד מעובדים נתוני ההערה שלך.