3 הספרים המובילים של חניף קורישי

אולי יש טריק להתפרנס מהספרות הזו בלי לנסוע בניסיון (כמובן בהתבסס על העובדה שהכותב או הסופר התורן טוב). במקרה חניף קוריישי זה של הסופר שפרץ לרומן בכוח מהמסירות הראשונית שלו כתסריטאי ומצא את נקודת ההצלחה ההכרחית הזו.

איזו נקודת הצלחה נחוצה? ובכן, זה של רומן ראשוני נהדר כמו "בודהה של הפרברים", של השלכה עולמית אך לא כל כך פורצת דרך עד שתמתג את המחבר באש.

אבל כמובן, זה כבר לא תלוי בעצמך. למעשה, קוריישי עצמו בוודאי היה מוכר את נשמתו לשטן בתמורה להשפעה על רמת הקלאסיקות העולמיות כגון "הבושם" של פטריק זיסקינד או "הלוכד בשיפון" מאת ג'יי.די סלינג'ר.

ובכל זאת, בסופו של דבר, הוא הצליח להמשיך ולכתוב רומנים נוספים ללא הלוח הכבד של הספר הבלתי ניתן לאכזבה, במידה הנכונה של הכרה אך ללא נטל ההשוואה המיידי עם האמור לעיל, וחושף את מצוקותיהם של מי שאינם מסוגלים מעשים חוזרים.

כך שרד קורישי את עצמו, השתחרר מהפיתוי המרושע של המוות להצלחה מסחררת, ורדף אחרי רומנים חדשים ועסיסיים.

שלושת הרומנים המומלצים של חניף קוריישי

בודהה של הפרברים

ערים מתעוררות לחיים בזכות סופרים או יוצרי קולנוע. אחרת, הם יהיו רק תערובת מנוכרת של בטון ואור מלאכותי. קורישי שיחזר ברומן הזה לונדון מאוד מיוחדת, והפך אותה לכל מיני עניינים אינטלקטואליים, מוסריים, מיניים וכל עניין אחר שאתה יכול לדמיין.

"שמי קארים אמיר ואני אנגלי כל הזמן, כמעט". כך מתחיל בודהה של הפרברים, הרומן שלפני עשרים וחמש שנים חנך בניצחון את הקריירה של אחד הסופרים הבריטיים החיוניים בעשורים האחרונים.

הבודהה המדובר הוא אביו של קארים, פקיסטני מכובד מהמעמד הבינוני ובגיל העמידה נשוי לאנגלית, שיום בהיר אחד מחליט להעניק לעקרות בית ולבעלה בפרברים את מנת ההתעלות והאקסטזה המיסטית שאליה כולם האמינו שהם זכאי בשנות השבעים. הקארים המתבגר סובל את השתלשלויות זקניו בציניות צעירה.

האם הוא לא תמיד מחפש כיף, סקס ותשובות לשאלות המגוונות ביותר בחיים? אבל בקרוב הכל ייצא מגדרו וקארים יראה את הדלתות נפתחות אל "החיים האמיתיים" בקדרה הקסומה ההיא של פמיניזם, הפקרות מינית, תיאטרון, סמים ורוקנרול שהייתה לונדון הרב -גזעית והמרתקת של שנות השבעים. ., במהלך סוף עידן ההיפים ושחר הפאנק; מערכת אקולוגית המתוארת בחיות ובריאליזם יוצאי דופן על ידי מחבר שנתן אופי בדיוני לנושאים ולצלילים שהיו באותה תקופה אקזוטיים, אם לא פורסמו: נושאים על מגוון הגזעים והמעמדות בעולם חדש, המתוארים בתערובת בלתי צפויה תמיד של הומור וחומציות, סטייה וחיבה.

סופר שהיה חלוץ כמו שהיה בעל השפעה, שנקרא על ידי יורשיו הספרותיים כששאלה עקשנית רצה בראשם: "איך יכול היה זה שקוריישי ידע עלינו כל כך הרבה, שנולד בדרום לונדון והיה מבוגר מעשרים שנה מזה? לָנוּ?" או שזה מה שאומרת זאדי סמית 'בפרולוג הנלהב והמאיר המלווה את ההצלה הזו, המכילה תצפית משמחת: "קריאה חוזרת של קוריישי עכשיו אני מרגישה את אותו רגש, אני מרגישה את אותו העונג, והכול מתעצם מעט". עם המהדורה המחודשת הזו ב "עוד סיבוב הבורג", לקורא של היום יש הזדמנות לראות עד כמה דבריו מדויקים.

שום דבר בכלל

הכל חייב לעבור את המסנן ההומור ההכרחי. הטרגדיה שאנו חווים זקוקה לפעמים לפיצוי הזה שגורם לנו לבחון מחדש את עתידנו שלנו במידת הדחף הנכונה. אבל מעבר לחולף הזה של כל מה לצחוק עליו, יש את אחד ההומורים המוזרים ביותר.

זה הקומיקס החומצי והאכזרי ביותר. הזמן הוא סופי על הבמה ובמערכים האחרונים אנחנו צופים ללא חשש כשהכל מתקלקל, הבמה נופלת, אנחנו שוכחים את התסריט ואנחנו מהרהרים בדוכנים ריקים ממילא. אז תצחק נכון?

וולדו, יוצר קולנוע ידוע לשמצה שיודע תהילה, פרסים ותשואות מצד מבקרים וקהלים, נשאר כעת בכיסא גלגלים בשל מחלות גילו המתקדם. עם זאת, החשק המיני שלו נשאר על כנו, ואשתו זי - הודית נשואה לפקיסטנית ועם שתי בנות, שאותה פיתה במהלך הצילומים והביאה ללונדון - מסכימה לבקשותיו להתפשט לפניו ולהראות לו את חלקיה אינטימיים.

את הקודקוד השלישי של המשולש במרכז הרומן הזה תופס אדי, מבקר הקולנוע, מעריץ וולדו וכיום מאהב זי מתחת לאפו של הבמאי הזקן. המרגל הזה על בני הזוג, מתעד את חשדותיהם ומתכנן את נקמתו מדי פעם בעזרת אניטה, שחקנית וחברה, מוכנה לחקור את העבר המטריד והאיום של אדי ...

ברומן קצר זה, קוראישי בוחן את מצוקות הזיקנה והפגזות הגופניות, קונפליקטים זוגיים ומיניים מגעילים, ואת המנגנונים הסודיים של יצירתיות אמנותית. והוא עושה זאת על ידי שחרור ההומור הנוכל שלו והנגיעות הפורנוגרפיות והאסקטולוגיות. התוצאה: רומן כוחני ופראי, המטפל באיזון מופתי בתערובת הסיטואציות המגעילות עם הפאתוס קורע הלב של הדמויות.

צחוק ושממה כמרכיבים של חקירה קרבנית על מצוקות וכימרות החיים העכשוויים, דרך משולש אהבה העולה על געגועים, שנאה, טינה, קטנוניות, הוללות, זימה ועודף מוגזם. טרגיקומדיה שחורה ועזה מאוד שלא תשאיר אף קורא אדיש.

המילה האחרונה

ביוגרפיה לא אבל מראה כן. לכותב אף פעם אין תהילה, אם בכלל מחיאות כפיים על מצגת נוכחת. אז קוריישי בונה את גיבור הרומן הזה עם אותה פתיחות מוחלטת של היוצר שנקבע תמיד, בשלב כלשהו בקריירה היצירתית האגוצנטרית שלו, בסופו של דבר לכתוב משהו על עצמו. כך אפשר להרוויח קצת תהילה נרטיבית, התעלות, מחיאות כפיים אינטימיות.

ממון עזאם היא מפלצת קדושה, תהילה ספרותית ישנה שכבר כתבה את יצירותיו הגדולות ומחברת מקודשת, אך מכירותיה הולכות ופוחתות. ובלי המכירות האלה, קשה לו לשמור על הבית באזור הכפרי באנגליה שהוא חולק עם אשתו הנוכחית ליאנה, איטלקית בעלת אופי והרבה פחות שנים ממנו, שפגש והתאהב בו חֲנוּת סְפָרִים.

ליאנה, בהסכמה עם העורכת הצעירה וחסרת הרסן של ממון ואישורו הסרבן, בוקעת תוכנית לשיפור כספי המשפחה: הזמנת ביוגרפיה שתשמש להחייאת דמותה בשוק הספרותי. אבל חייו של הסופר ההודי המקודש הזה שהגיע למטרופולין כצעיר ללמוד והחליט להפוך לג'נטלמן בריטי מושלם, לא נטול ההיבטים המחוספסים שלו.

לפני ליאנה היו שתי נשים חשובות נוספות בחייו, שבשני המקרים הוא הרס: פגי, אשתו הראשונה, שמתה מרה וחולה, ומריון, אהובתו האמריקאית, שאותה הוא נהג בשיטות מיניות, לפחות, הטרדוקס. כאשר לא משפיל ישירות.

כל זה נחקר על ידי הביוגרף שלו, הארי ג'ונסון הצעיר, באמצעות מכתבים, יומנים וראיונות עם מאמון עצמו ועם אנשים שהכירו אותו, כולל מריון. אבל הרוחות והמתחים לא רק עולים מהעבר, כי חברתו של הארי, אליס, מבלה איתו כמה ימים בביתו של מאמון והסופר הזקן מפתח איתה מערכת יחסים מוזרה.

ובינתיים ליאנה סובלת מהתקפי קנאה, הארי מסתבך עם עוזרת בית והביוגרף מעלה מידע מהביוגרף על ערגנותו המינית, אמו המטורפת והיבטים מוצלים אחרים בחייו.

וכך, בין הסופר הזקן לבין החניך הצעיר נקבע ברומן הזה משחק מסוכן של מניפולציה ופיתוי, שמדבר על תשוקה, אשמה, תאווה, שדים פנימיים, מערכות יחסים זוגיות, פנטזיות מיניות וסנטימנטליות, והעוצמה - לפעמים מפחדת - של מילים.