שלושת הספרים המובילים של קולסון וייטהד

מוריד מהביבליוגרפיה שלך של פיקציה לקראת חדירתו בין האסאי לאינפורמטיבי, קולסון ווייטהד הוא עשה לעצמו מקום בין הסופרים האמריקאים הגדולים.

עבור סופר כמו קולסון, שמראה עד מהרה שאהבה לספרות עם מרכיב המחויבות החברתית שלה, הכרוניקה זוכה לרלוונטיות ברבות מיצירותיו. מדובר בלכידת החלק הסובייקטיבי הזה תמיד (אם על ידי חידוש או מדיטציה) במטרה לתרום בתחום כה נחוץ של השתקפות כלפי קונצנזוסים משותפים ושכל ישר.

אך בכוונה אנו מוצאים גם את מיץ הסיפורים הטובים שהביאו אותו אל פוליצר ופרס הספר הלאומי באותה שנה 2017.

וזה שמחפש סיפורים טובים עם משקעים להתפתח, קולסון וייטהד יודע גם לאזן את כל זה עם דמויות עמוסות אמת עוצמתית. ופעולות שניחנו במתח הסיפורי המדויק ביותר המלא בהיבטים פנטסטיים אפילו.

3 הספרים הטובים ביותר של קולסון ווייטהד

הרכבת התחתית

מסילת הברזל הנ"ל היא פנטזיה ישנה המעוגנת בדמיונם של עבדי שדות הכותנה האמריקאים, למרות שהיא אכן התורגמה לתנועה חברתית ביטולית שעזרה לשחרר עבדים רבים במסלולים ו"תחנות "כגון בתים פרטיים. .

קורה רוצה, צריכה להגיע לרכבת ההיא כדי להימלט מהמוות או מהטירוף שאליו היא מובלת באמצעות התעללות והשפלות.

צעירה, יתומה ועבד. קורה יודעת שגורלה הוא מציאות אפלה, דרך מתפתלת שיכולה להוביל אותה רק כחיה שהתעללה בידיו של אמן שמשלם עמה על כל שנאתו.

בהתחשב בפרספקטיבה זו, רק בדיה יכולה להפוך להצצה לעולם מאושר. אך יחד עם זאת היא יכולה להיות אחיזה איתנה שבה קורא נצמד להישאר בחיים ולהימלט מכל הידוע במציאות המופחתת של אלימות ובוז.

קורה יוצאת למסע מהתחנה הראשונה של הרכבת התת -קרקעית, עם עצירות ברחבי העולם התחתון שבו היא תמצא לעתים רחוקות את האנושיות, מעבר לאלה שמעניקים לה קבלת פנים ומחסה מלכתחילה.

אבל ברור שכאשר הכל מתנשא, המדגם הקטן של אותה אנושיות שלפחות מאפשר לך להמשיך לחיות, מהבהב כמו תקווה מסנוורת שיכולה להמשיך ולהשאיר אותך בחיים, לפחות מישהו בעל הכוח הפנימי של קורה.

מה שקורה סובל, ומה שקורה יכולה להשיג הוא משהו שמניע את העלילה ומרגש את הקורא, במשחק הזה של צללים וכמה אורות. מילות התקווה, בין הרוע לפנטזיה, מהוות רומן מטריד ובטח מאוד אנושי, שבו קורה מגיעה לליבנו מהזוהמה הכללית.
הרכבת התחתית

אזור ראשון

האיום הביולוגי, בין אם מדובר בהתקפה שתוכננה מראש ובין אם כמגיפה בלתי מבוקרת, ממשיך להיות נושא שאפשר להציץ בו בוודאות ובחרטה מסוימת, כל כך הרבה סיפורים אפוקליפטיים בספרות או בקולנוע.

אבל אם הכנסתם בדיה, כדי שעלילה מסוג זה תתבלט בין כל כך הרבה אחרים, היא חייבת לתרום משהו אחר, לברוח מהפורמט האופייני לזיהום - קרב - טיפוסי.

במקרה זה ספר אזור ראשון, עם הנטייה שלו לז'אנר הזומבים, הוא משיג את נקודת האימה שבה אפשר לתבל את העלילה בצמרמורת של פחד.

אבל גם, בהפתעות הקריאה, תעלומות, פיתולים צפויים. מעין תחזית שחורה מלווה אותנו כשאנחנו עוברים במנהטן עם מארק שפיץ וחטיבתו.

במקרים קיצוניים ערך החיים הוא יחסי מאוד. הכל תלוי אם אתה נגוע או לא. מה שמדובר בו הוא לחסל את הרוע שמשתוקק להשתלט על המין כולו במכת חיידקים.

עד כאן הדבר האופייני בסיפורים אלה על זיהומים ועל המתים החיים. אזור ראשון הוא מוקד החוזק, חומת ההגנה של הרוע, תא האם של המגיפה המוגנת על ידי הזומבים שלה כמו נמלים עיקשות. מה שיכול להסתיר שם הוא משהו ששפיץ ואנשיו לא יכלו לדמיין. ושם הסיפור מפתיע ומרתק, שבו אתה אסיר תודה על שהשקעת בעוד סיפור זומבי אחד שהופך לסיפור זומבים ייחודי.

נקודת השבירה עם כל כך הרבה רומנים וסרטים קודמים קשורה למעין ויזואליזציה כפולה של ההיסטוריה.

מה שקורה ברחובות מנהטן ומה הזומבים, שהפכו לסמלים, יכולים להתכוון לחברה צרכנית ובעיקר מעוותים עקרונות ומציאות. זה אולי נשמע טרנסצנדנטי, אבל יש משהו בגישה הסוציולוגית הזו בין המתים החיים לבין אלה שאחראים להעלים אותו ...

אזור ראשון קולסון ווייטהד

קולוסוס ניו יורק

אף אחד טוב יותר מסופר בדרך כלל בדיוני כמו קולסון וייטהד שיציג עיר שחיה בין המציאות של היותה עיר אוניברסלית לבין הבדיון של להפוך לעיר קולנועית בהצטיינות.

עיניו של קולסון הן כלי שאין דומה לו לצפייה בתפוח הגדול כעיר שתמיד צריך לגלות. כולנו שאי פעם נסענו לאותה מכה המערבית חוזרים עם רשמים ותחושות בלתי נשכחים. ניו יורק היא עיר ידידותית ויחד עם זאת מרחב לא מציאותי מנוכר שבו קשה לשלב חיי משפחה בדרך הישנה.

ניו יורק היא עיר של חולמים צעירים ובעלי הון עשירים, ניגוד של שפע ומחסור, שילוב עשיר של שכונות עם זהות תרבותית משלהן שמוחקת את כל מה שמקיף אותן ברגע שנכנסת אליהן.

יום ראשון בהארלם ריחות וטעמים של עיר שבטית, רגע של מנוחה בסנטרל פארק מוביל אותך לתחושת ג'ונגל מוזרה בלב העיר הגדולה, לילה בחוץ בברים של צ'לסי מקרב אותך לאנשים להוטים לזייף. מערכות יחסים חדשות ...

נראה שסיפורו של קולסון וייטהד נכתב על ידי נשמה נוסעת שזה עתה נחתה בעיר ושמתווה את כל מה שהוא מגלה שחור על גבי לבן.

הסופר האפרו-אמריקאי מוביל אותנו דרך עיר מלאה במוזיקה, ג'אז המסוגל לאלתר לפני עיר המשתנה מיום אחד למחר וזה, למרות זאת, תמיד מפתיע וממגנט.

ניו יורק כעולם החדש הנצחי; עיר מוכנה לקבל את כולם אך גולמית וגחמנית למחפשי תפארתה. עיר שבה הבדידות מוקמת בין גורדי השחקים שלה, עיר המותקפת בחורפים עזים ונענשת על ידי קיץ חסר רחמים, אך ממשיכה לשמור על סתיבים המכתים כתום בסנטרל פארק וגורמים לו לפרוח בזעם בכל אביב חדש.
קולוסוס ניו יורק
5 / 5 - (12 הצבעות)

2 הערות על "שלושת הספרים הטובים ביותר מאת קולסון ווייטהד"

השאירו תגובה

אתר זה משתמש Akismet כדי להפחית דואר זבל. למד כיצד מעובדים נתוני ההערה שלך.