מרחבי חופש, מאת חואן פבלו פוסי אייזפורואה

מרחבי חופש
לחץ על ספר

הייתה תקופה שבה אמנות ותרבות נעו בהתאם לתכתיבי הסמכות. זעם בשיא של רבים אחרים שביצע משטר פרנקו. השליטה בכל הביטוי העממי הייתה חלק מהדומיננטיות ההיא על מצפונם של תושבי המדינה הזו.

אין צורך לנסוע לימי הביניים כדי להיתקל במציאות כזו, סגנון חיים שצונזר בעלילתו היצירתית, כפי שסלבדור קומפאן מסופר היטב ברומן שלו היום גרוע אבל מחר שלי. אנו מתחילים מהשנים שלאחר ניצחונו של משטר פרנקו, מדינה טוטליטרית הנתמכת על ידי הכנסייה להכניס לדמיון העממי אידיאולוגיה הכבדה על ידי תעמולה והכנעה.

אבל שנות השישים הגיעו וההבדלים עם אירופה שכבר המריאה מבחינת זכויות חברתיות ואינדיבידואליות החלו לעורר אשליות והתנגדות. אמנות, שמעולם לא התפשרה כל כך, חיפשה את ערוציה לחשוף בפני העולם אמת מושתקת.

ובזכות שיתוף הפעולה של אמנים מכל הסוגים, ספרד חיכתה בכדי לקפוץ בחיים ובצבע ברגע שהמצב השתנה בגלל הדחיפה של שאר היבשת. לתרבות הייתה הרבה עבודה לפניה לשחרר את תושבי המדינה הזו מחושך לאור, מהתיעוב לדמוקרטיה (כשמילה זו עדיין הייתה הגיונית)

שינוי המנטליות היה בישול מבפנים, בין הסביבות התרבותיות שיצרו איתן קשר בחשאי, שקשרו קשר להביס את הרוע, שהעדיפו את תקיפת השלטון, שתיקת הנשק, החזרת הגולים ותגמול הקורבנות (באחרונים אנו עדיין מסתובבים ...)

ספר מעניין להבין כיצד והיכן נגרם המעבר האמיתי, זה שעובר מהבסיס, זה שמאלץ את הפוליטיקאים להגיע להסכמים, זה שמאלץ את המלכים להכיר בכתר משותף כזה שהיה המלוכה הפרלמנטרית)

כעת תוכל לרכוש את החיבור מרחבי חופש, הספר החדש של  חואן פאבלו פוסי אייזפורואה, פה:

מרחבי חופש
פוסט דרג

השאירו תגובה

אתר זה משתמש Akismet כדי להפחית דואר זבל. למד כיצד מעובדים נתוני ההערה שלך.