גלה את 3 הספרים הטובים ביותר של ג'ון פאנטה

השראה מאת בוקובסקי וניצל בזכות המנטור המסוים הזה. ג'ון פנטה כבר יש לו סופר אגדי באמריקה שנתונה לסתירות העמוקות ביותר שלה באמצע המאה ה-20. דיכוטומיה בין הסגנון האמריקאי המשגשג של חיים משגשגים לבין הצללים החברתיים והפוליטיים; במיוחד במונחים של גזענות ממוסדת עדיין, מאפיות ודיכאון כלכלי שהשפעתו נותרה טבועה בדמיון של כולם במשך עשרות שנים.

קל לדמיין כי א סופר בתור פאנטה, ביקורתי ואירוני, הוא ימצא וריד בחבל החברתי -פוליטי האובדני הזה בוויכוחים עמוק בחייהם של מיליוני דמויות שהרכיבו את הקוסמוס החברתי המגוון.

העיר לוס אנג'לס כפרדיגמה של כיבוש חדש של המערב, של הרפתקה אינטנסיבית של אל דוראדו המוקרנת לאותו חיפוש אחר שגשוג במדינה ענקית שנלחמת בחופש שלה גרמה לליברליזם כלכלי בראשונה. אותה ליברליזם חסר רחמים להפריד בין כל מי שנשאר מחוץ למעגל יצרני.

אבל ניתוח נסיבתי קצר בצד, רומנים מפוארים הם לא מפסיקים להלחין חיים, דמויות תקפות בכל עת של מעמד בינוני או נמוך השואף לרמות של רווחה המוקרנות בסיסמה הנוכחית.

ופאנטה משתמש באירוניה וסרקזם כדי לטשטש הכל, להפריח את החלומות האלה. לצחוק מכל כך הרבה שטויות זה צעד ראשון עבור כל פטליסט שמכבד את עצמו. כבר ידוע שפסימי הוא אופטימיסט מושכל. וכל רומן שעושה סאטירה בסופו של דבר חושף אמיתות זוועתיות על האומללות העמוקה של הממוסדים.

למרות זאת, העושר הסיפורי עצמו של הרומנים של פאנטה עולה מעל לביקורת בחיפוש אחר אותה אמפתיה של ריאליזם גולמי שמספרת לנו על דמויות אוניברסליות סביב רגשות יסוד כמו אהבה או אידיאלים אגוצנטריים טבעיים של הפרט החשוף לחיים בחברה.

רק כאשר רגשות וציפיות נגמרים בסופו של דבר, הם מעוררים חוסר שביעות רצון שיכול לפנות לעבר האבדון, כפי שקורה אצל רוב גיבורי סיפורי הפאנטה הברורים הללו.

שלושת הרומנים הטובים ביותר של ג'ון פאנטה

שאל את האבק

ארתורו בנדיני, הדמות הסמלית ביותר של פאנטה והגיבור המתורגם של המחבר, שיעניק השראה לצ'ינסקי, האלטר אגו של בוקובסקי, מוצא ברומן זה את חיי חייו המעניינים ביותר.

הסופר המתחיל בנדיני מחכה לאותה הזדמנות קסומה שאורבת כמו גורל שלוקח זמן למצוא אותה. ארתורו עדיין צעיר ועדיין מאמין שהוא יכול לשחוק את חייו בתור הסופר המקולל שכותב את הסיפור שיסופר מאוחר יותר על ידי אחד מהביוגרפים העתידיים שלו.

בינתיים, עובר זמנו בין האהבה ההרסנית לקמילה, הדיכאון הכללי של שנות ה -30, הרעיונות המרתקים שלו בין הזיות מגלומניות למעשה שהוא מעולם לא מסיים לכתוב לבין המעבר שלו בעיר לוס אנג'לס שבה באנדיני במקרה הוא אחד מאלה מפסידים של מערכת בפשיטת רגל כלכלית ומוסרית.

ההבדל בנקודות המבט בין הדמות הראשית לבין הקורא הרואה את בנדיני צורם את חייו יוצר תחושה זו של הומור חומצי, כמעט שחור על הפער בין המציאות לתפיסה של הגיבור שבסופו של דבר נראה אותו דבר שיכול לקרות לכל אחד קוֹרֵא.

שאל את האבק

חכה לאביב, בנדיני

במקום השני בדירוג האיכות שלי של יצירותיו של פאנטה, אנו מוצאים את עבודת הביכורים שלו. זהו רומן המקרב אותנו לבנדיני הראשון, לילד שהופך בהדרגה לגבר על רקע תחושות של חוסר התאמה עקב מוצאו המהגר.

כאילו לא די בכך, אנו יודעים כיצד על בנדיני לשרוד ללא האהבה האבהית ששימשה את שאר הבנים סביבו. וכמובן סימן החסרונות.

במקרה של בנדיני, חוסר ההפניות הופך למערבולת שמנחה אותו במהלך נעוריו הבלתי מבוקרים בניגוד לאם דתיה ככל שהיא לא מסוגלת לשלוט על בנה.

נעוריו של בנדיני הוא המעיין המר הזה המכריז על התואר, זרוע צבע וחיי נוער אך מכוון לכיוון זה של חורבן של כל אנטי-גיבור או כושר חברתי שמכבד את עצמו.

חכה לאביב, בנדיני

מערבית לרומא

עבור הנרי מוליס, העיר רומא היא כמו עוגן שמאחד אותו עם סוג אחר של הוויה, עם ציביליזציה אידיאלית המתמודדת עם השעמום של עולם המתגמד עבורו.

אותו עבר נידח של האנושות מאשר את עצבותו לחיות בחסות מקצוע של סופר שאחרי שנות החמישים לא גירש את התהילה שקיוותה לה.

הכלב האידיוט שלו, למרות נוכחותו הדוחה, הופך לאיש נאמן יותר מכל אחד מבני המשפחה האחרים, שהפך לדמויות שלמד לזלזל בהן בגועל. רומן שהמעברים שלו מהעצב ההומוריסטי לקיומי מעוררים ניגודים מצוירים.

כנראה הרומן שלו התמקד בעיקר במוסד החברתי הזה שהוא המשפחה, עם הטיפול הכי בולט בדו קיום, במניאס ובטינות.

ספרים מומלצים נוספים מאת ג'ון פאנטה

רעב

בשנת 1994, סטיבן קופר, הביוגרף של ג'ון פאנטה, חוקר יצירתו ומכין מהדורה זו, ביקר את אלמנתו של הסופר, אשר לאחר שיחות רבות אפשרה לו להיכנס לחדר סודי שבו כתבי יד, טיוטות, מספרים של מגזינים ישנים ועיתונים אחרים. ביניהם היו שמונה-עשר הכתבים המופיעים בכרך זה, שבעה-עשר מהם פורסמו בכתבי-עת שנפטרו כעת ומאז לא פורסמו.

בטקסטים שניצלו אלה אנו רואים את ארתורו בנדיני רוכב שוב ועותקים אחרים של הדמות החביבה. ילד בנדיני, מתבגר ובוגר, עם הפדנטיות שלו, האשליות הספרותיות שלו, האלימות התמימה שלו, הקריאות המעוכלות שלו וחוש ההומור שאי אפשר לעמוד בפניו, איפשהו בין אבסורד לאכזרי.

את הסדרה משלימים שני מערכונים לרומן לא גמור על מהגרים פיליפינים ופרולוג שהוגה עבור שאל את האבק, שיר פרוזה מופתי ומרשים המסכם במפתח הטרגדיה את מה שקראנו במפתח הפארסה בגרסת הרומן.

ג'ון פאנטה מופיע כאן, שוב, כיורש מצטיין של שני הסאטיריקנים ההורסים ביותר של דור סבו וסבתו, או. הנרי ומארק טוויין, עליהם הוא מתעלה בעקיצות ובסרקזם ובעיקר בחסכון באמצעים. פאנטה הוא אמן בלתי מעורער של הנובלה והסיפור הקצר, המסוגל לצייר סביבה מחרידה, אלימה או מגוחכת בצורה מביכה עם שתיים או שלוש משיכות מכחול, ולפעמים רק אחת.

5 / 5 - (10 הצבעות)

השאירו תגובה

אתר זה משתמש Akismet כדי להפחית דואר זבל. למד כיצד מעובדים נתוני ההערה שלך.