בחוץ, מאת ישו קרסקו

אינטמפרי
לחץ על ספר

זה הגיע לידי במתנה מחבר טוב. חברים טובים אף פעם לא נכשלים בהמלצה ספרותית, גם אם היא לא נמצאת בקו הרגיל שלך ...

ילד בורח ממשהו, אנחנו לא באמת יודעים ממה. למרות החשש להימלט לשום מקום, הוא יודע שעליו לעשות זאת, עליו לעזוב את עירו כדי להשתחרר ממשהו שאנו מרגישים שהוא הורס אותו. ההחלטה האמיצה הופכת לנגד עינינו לצורך פשוט בהישרדות, כמו יצר החיות של היצור הלא מוגן.

העולם הוא שממה אכזרית. הילד עצמו עשוי להיות מטאפורה לנשמה, לכל נפש המשוטטת אבודה בעולם עוין, שחזרה לאותה עוינות בצורה בלתי מעורערת מהילדות הרכה והתמימה. בקריאה דו -משמעית כביכול, אתה תמיד יכול לפרש יותר. בשביל זה ישו קרסקו דואג למלא את שפת הדימויים הפרוזאים, האסכאטולוגיים שחולפים, כמה שורות מאוחר יותר, כדי להתרכך או לרעוד מחריפות או מלכלוך.

מדוע ילד בורח ממוצאו? איך לקחת את הטיול הזה לשום מקום? הבריחה עצמה הופכת למוטיב המניע את הסיפור. עלילה שמתקדמת לאט, כשהאיטיות אופיינית לשעות רעות, כך שהקורא יוכל להתענג על הפחד, התמימות, הרעיון של אשמה לא ברורה על כך שלא מרגיש כמו המקום שממנו מגיעים. יותר מכל כי המקום הזה כואב. והכאב בורח, גם אם אומרים לך שהוא מרפא.

ניתן לצפות מראש מה יקרה, מה יהיה עם הילד, מעט או לא טוב. אבל יופיה של שפה המופרית בשממה, והתקווה שגורל בלתי נמנע זה לא יסיים להגיע לילד, מניע אותך להמשיך לקרוא. זה בערך זה, הוספת סצנות שחולפות לאט, שמציגות בפניך סט של רגעים פשוטים כמו שהם נצחיים, שמורידות אותך למרחב היפר-אמיתי שמולו אתה מצפה רק למכת קסם. אותה האפשרות הנסתרת של כל הספרות לעוף על החרא, אפילו אם היא נמצאת בטוויסט בלתי אפשרי שיכול לכסות אכזריות שכזו בכבוד ובשכחה.

זה יקרה או שזה לא יקרה. רק התקווה נשארת ידו החזקה והקשוחה של רועה זקן שיש לו מעט לומר ויודע מעט, מעבר ליקום העצום שלו המכסה את המציאות מרגליו ועד לאופק המור. הרועה כתקווה היחידה, בהיותו מתעלם מכל דבר זר לעדרו, ובוודאי מסוגל להפקיר ילד כאילו מדובר בכבש פצוע קשה. איזו אנושיות תישאר עם סגירת הספר?

עכשיו אתה יכול לרכוש בחוץ את הרומן הראשון של ישו קארסקו כאן:

אינטמפרי
פוסט דרג

הערה אחת על «בשטח פתוח, מאת ישו קרסקו»

השאירו תגובה

אתר זה משתמש Akismet כדי להפחית דואר זבל. למד כיצד מעובדים נתוני ההערה שלך.